מנקה את הפה

טוב, אני מחליטה ללכת על כנות.
כל הפוסטים היום לא זורמים לי, אולי כי אני שומרת בבטן את החלקים החשובים.
אז שמתי דיסק, פתחתי בירה והתיישבתי מול המחשב.
עכשיו לחלק הבעייתי.

אני מסתבכת עם נושא הנאמנות מאז אתמול.
כל מיני מחשבות.
למשל, על הצורך הקיומי שלי בגבר לצידי.
זה דבר די עצוב למען האמת... וזה תמיד היה ככה.
לא שאיני מסוגלת לעשות דברים בעצמי, למעשה, בלי גבר אני בדרך כלל מאוד עצמאית ורבת יוזמות,
עם גבר אני אט אט מתגמדת, נעשת חלשה יותר ופחדנית יותר, צד אחר מגיח.
אבל לא זה העיניין.
אני זקוקה לתשומת הלב, למבטים, להשתוקקות אליי, לעיניין והתלהבות.
אני אוהבת שיש לידי גבר שמת לגעת בי, אני אוהבת שיש לידי גבר שאני יכולה לבקש ממנו דברים, לשחק איתו קצת, להרגיש נחשקת.
וכמובן, אני אף פעם לא לבד.
הצרה איתי שאני גם מתאהבת בקלות, או לכל הפחות נדלקת, נקשרת, מפתחת צורך מתגבר.
וכמובן, אחרי שאני למעלה, נערצת וקסומה אני צונחת למקומות הקטנים, הנזקקים, המחפשים באופן כפייתי עוד תשומת לב.
וכן, וייס מכיר אותי. שנינו יודעים כמה הנסיעה שלו היא אתגר עבורי.
כשהיינו יחד לפני שנתיים הוא טס לחודש וחצי לארגנטינה לסיבוב הופעות.
הכאב של מה שנתפש בעיני באופן לא רצוני כנטישה היה כל כך בלתי נסבל שתוך זמן קצר פשוט סגרתי את הלב, לא רציתי להצטרך ככה, לכאוב ככה, להיות לבד.
כעבור זמן מה הגיע לדירה שלי בחור, הטייפ-קאסט הקלאסי של החולשה שלי-
טייל-נווד, שיער ארוך, מוסיקאי (חליל צד, לא פחות ולא יותר!) נבון ויפה.
לא עשיתי איתו כלום אבל בתוך הלב פנימה נתפשתי עליו, מילאתי את החור ברצון לראות אותו שוב
מהמחברת אז, מה שכתבתי:

נובמבר 2005

למה לא אני?
תגיד שכן
לפני שתוותר
תגיד שגם אתה
מכל האחרות
אם המצב היה שונה
שאתה מוכרח לשחרר
ואם יכולת לאחוז
היית
גם אתה- כמו שאני
למה לא אני?
אני מקנאה לך בלי שלרגע היית שלי
אני מחפשת את קרבתך בלי שאפילו ברמז ראית אותי
הבערה הזו היא רק שלי
למה לא אני?
אתה לא רואה אותי
אתה לא רואה אותי בכלל
אין בי כלום
אין לי עוד קלפים לשלוף
זו רק אני
והאש הזו שמכלה אותי אלייך
אני בי כלום
אני פשוטה פשוטה
פושטת זרועות אלייך
מתפשטת. יותר ערומה מזה אין.
אתה מנגן, נושף נישמתך דרך צינור המתכת המחורר הזה ולוחץ בלחצנים
ואני-
לא יותר מצינור עור ריק, מלא חורים ולחצנים, שתנגן בי.
שתנשוף נישמתך דרך כל מה שאני.

אני יותר מאוהבת בך כרגע משאי-פעם אוכל להיות.

מתוך האשליה שבי אני מאנישה אותך להיות אני.
אולי כי אתה הקשה ביותר בחדר הזה לתת לו את עצמי
אולי כי אני יודעת כי גם בחינם לא תיקח.

***

כמובן שהתקרית הזו לא הועילה לקשר שלנו כשוייס חזר לבסוף.
משהו בי פשוט עזב אותו.
אולי אז הגדרתי לעצמי את המילה בגידה.
כי הרי, עם החלילן לא קרה כלום, שום מגע, שום מבט- כלום
ובכל זאת- ליבי פנה אליו
לעומת זאת אתמול- מישהו אחר הצליף בי, ליטף אותי, אחז בעצמות האגן ומשך את ישבני למעלה,
מישהו אחר העביר יד לאורך רגלי, מישהו אחר הביט בי בחשק
אבל הלב שלי, הלב שלי נשאר נאמן כמצודה.
לשם לא נתתי כניסה.
אחרי הסשן הבנתי שאולי מישהו אחר יכול להצליף בי אבל אף אחד אחר לא יכול לראות אותי נכנעת,
כפי שגילה אותו "מישהו אחר", את החיוך הגאה שלי הוא לא הצליח למחוק.(היבריס, מיי דיר)
בשלב מסוים בערב איכשהו מצאתי עצמי עם איזשהו בחור בתנוחה די קרובה,
ככה חצי מחובקת, ידיו עוברות עליי ברפרוף אגבי,
ולא הרגשתי בוגדת.
מוזר?
הוא שאל אותי אם הייתי מרגישה אותו דבר אם זה היה הוא בתנוחה שכזו עם בחורה אחרת.
לא. עניתי בלי להתלבט. לו אסור... אם תהיה בחורה אחרת זה יהיה באישורי וזו תהיה מישהי שאני בעצמי חושקת בה ויותר כשלישיה. אבל לחשוב שהוא מתגופף עם מישהי במסיבה? חס וחלוילה.
לא פייר,נכון?

ובכנות, זו גם הסיבה שלא אלך היום.
כי שוב יהיה פיתוי,
כי שוב אחפש את תשומת הלב, כי שוב יהיה גבר אחר ובסוף גם עלול להחצות הגבול,
ככה זה כשמשחקים באש,לא?...
ולמרות הריגוש, שאני מודה בו,מלהתקרב אל הקצה
אני מעדיפה שלא.
אז אולי לא בגדתי, אולי כן, מי יודע מה נחשב כבר
ואולי בשבילי לא לצאת היום זה הוכחת נאמנות בפני עצמה
מי יודע...

אולי ההגדרות שלי של נאמנות הן מעט נזילות יותר,
מה זה לבגוד בכלל- להתנשק? להתחרמן? כל דבר עד זיון הוא לא בגידה? (גו ביל קלינטון!)
כל דבר שנעשה בהסתר ובשקר גם אם שולי כליטוף הוא כן בגידה?
חשק לאחר? פנטזיות על אחר? קראש על אחר?
אולי הגיע הזמן לשבת ולחשוב
ולנסח בעצמנו איזה מין הסכם לא כתוב
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=117332&blog_id=10979
כדברי ונוס יקירנו שבטוח מבין לא מעט בנושאי נאמנות....

ובנתיים,
סרט (דרקולה 3)
סנדוויץ'
הכלוב

ערב שלם ומרגש לפני...........