מנקה את הפה

עוד מעט מחר,
יהיה לנו יום שלם ביחד,
לנסות לצוד דירה,
היום הצלחתי לצאת לקניות לבד,
תכננתי שנצא יחד אבל זה לא קרה,
הוא היה צריך לסוע לחזרה בצהריים
ואני
ראיתי קרן שמש על המיטה
נכנסתי מתחת לשמיכה
מיקמתי את הפנים בדיוק תחת האור
ושכבתי
דוממת דוממת
מתחממת ונפרמת
ונזכרת גם במה שטוב עוד בי,
"אני עושה אמבטיית שמש" אמרתי לו כשהוא בא לנשיקה ללכת...
חזיתי באופן מדיוק אבן אמטיסט סגולה ואת ריח גיל 12 שלי
חזיתי פיל מקועקע, משבצות מאוירות במאות ציורים על גופו העצום
ראיתי שערות מנצנצות בשמש
וחדרים פתוחים
נכנס לתוכי שקט
עברה עליי רוח
ופתאום האמנתי עוד פעם בעצמי.
לקחתי את תיק הגב ואת האוזניות הידקתי
ואני צעדתי בשוק
בלי לפחד
ובלי לברוח
ודמיינתי שתבוא מולי ותראה אותי ככה שוב לביאה
(וגם כי שמעתי פול סיימון)
ורכשתי תפוחי אדמה ובטטות ובצל
ואחר כך הלכתי לסופר-מרקט
ומילאתי את הסל בכל צרכינו ולא פחות
ובקופה לידי קובי אוז קנה מרכך כביסה ופתח כרטיס מועדון יש.
והכל עלה רק 100 שקלים והרגשתי טובה ומוצלחת,
כשחזרתי הביתה הכנתי אוכל ושטפתי את הכלים
וראיתי מהרמפסת איך הוא חוצה את הכביש וצועד אל הבית
וקראתי לו מלמעלה "פסססט" והוא חייך.
כשהוא נכנס האוכל היה מוכן והשולחן ערוך ואני הרגשתי מסוגלת....
ועוד מעט יהיה מחר
אולי נמצא כבר בית
ועוד מעט יהיה מחרתיים
וסוף סוף נצא למסיבה
ועוד מעט יהיה יום ראשון
ושוב אהיה עובדת
ועוד מעט הכל קורה
והחיים לא עוצרים גם לא בשבילי,
גם לא עבור דכאוני
וזה, בעיניי מנחם,
שברגע שתתפוס אותי קרן שמש
ואטען כמו סופרמן
העולם בחוץ עוד ינוע
ואני אשתלב בתנועה
אבל עוד מעט...
עוד מעט...
בנתיים עוד נחה.