מנקה את הפה

אני.
מי הולך לעבודה?
אני...

כל העולם נדמה עוד ישן, ככה זה בתל אביב.
בקיבוץ, בשבע וחצי כבר כל הילדים היו מגיעים, כבר כל הקיבוץ היה כוורת עמלנית.
וגם אני.

היו לי שני ופלים, לפתות אותי לצאת מהמיטה בבוקר,
השותף אכל אותם.
אנחנו מקווים שעד סוף שבוע הבא נהיה בדירה חדשה.
מצאנו דירה חדשה.
וכל התקוות תלויות בה כמו בארץ מובטחת.
בדירה החדשה לא יאכלו לי את הוופלים והמקלחת תשאר נקייה.
בדירה החדשה הכל יהיה אחרת.
אולי גם הבקרים האלו
שאני
כל כך
לא רוצה
אבל צריכה
לצאת
ממש עכשיו
לעבודה.