מנקה את הפה

אני רועדת, קר לי גם, אבל זה לא בגלל זה.
אלכוהול. המון. לא יודעת... יין, שמפניה, בירה, ערק.... רק עוד ועוד
לנסות לשכוח

אני מבולבלת ומתביישת
אני יודעת ששתיתי ככה כי כאב
אני מפחדת קצת ממה שעשיתי
אני מפחדת מעצמי
למרות שלא חושבת שעשיתי משהו שאין ממנו חזרה
אבל זה מפחיד איך לפעמים
אתה עושה הכל כדי לא להרגיש
אתה מוכן לסבול מחר רק כדי להרגיש תחושה אחרת במקום כאב, תסכול, עצב, פחד, דיכאון
אתה מבקש לשתות עד שתשכח
ועוד מסביר לכולם שעוד רגע אהיה אני שוב, רק תנו לי להשתכר קצת לפני כן...
זה עצוב.
זה עצוב הבריחה הזו.
נהג המונית שלקח אותי למסיבה התווכח איתי על הכיוון
הצטערתי שוייס לא איתי להתעסק איתו וזהו
זה גרם לי להבין שאני משתמשת בבני זוג כמגן מהעולם
אני מנצלת אותם כדי לא להתמודד
אני משתמשת בהם כדי להתחבא עמוק יותר
לא רק וייס, זה תמיד היה ככה, איתו זה הכי חמור
כי הוא כזה מבין ותומך שהוא באמת עושה במקומי...
ואני הולכת ונחלשת, הולכת והופכת לכלום.
אני לא רוצה להתמודד עם העולם.
אישפוז עצמי נראה כמו אפשרות נהדרת לפעמים...
להסגר באיזה מוסד, להיות משוגעת עד הסוף, להתחבא בתוך המערכת...
חבל שבשביל להגיע למקומות הטובים צריך לעשות המון סמים ולהגיע לפסיכוזה אמיתית...
אבל נו, תכלס, בשבילי להגיע לפסיכוזה זה לא כזה רחוק...

אין לי עם מי לדבר באמת.

באמת.

אני לא יכולה לדבר עם וייס.

למרות שהוא יהיה מאוד עצוב שהוא יקרא את זה...

כי אני יודעת שספקות שעולים בי לגבי הקשר שלנו צריכים להשאר ביני לביני
חבל לשתף אותו והוא יבהל ויפחד והכל
ואני בכלל משתדלת להרגיע את עצמי ולשחרר את הספקות
בסך הכל לדבר, לפרוק, לשחרר

וואי אני כזו מלאה בחרא
איזה בולשיט
על מי אני עובדת

המצב דפוק.

נהניתי במסיבה
הייתי שיכורה בטירוף
הראתי את הציצים שלי כל הזמן וזה מאוד מביך אותי עכשיו
אנשים מזהים אותי מהתמונות
מישהו אמר לי: "לא זיהיתי אותך עם המשקפיים והבגדים"
עשיתי משהו לסקרן, קצת סשן
נהניתי מזה
היתה שם בחורה יפה
ייסאן נעלמה לי מהר מדי
עטלפית הייתה מדהימה
לא יודעת, נו...
הכל מתנדנד
לא זוכרת חצי...
איך לבשתי פיג'מה?

אני רוצה חיבוק חזק
ואוכל חם
וסרט מצויר
ושמיכה מנחמת וכרית רכה
ובעצם, במילים פשוטות:

להמשיך לברוח
להמשיך לנסות לשכוח
להמשיך לשקר לעצמי שהכל בסדר
ולהתחבא.