מנקה את הפה

שעה וחצי ושתי כוסות קפה. הכל נמחק. האם אצליח בכלל לשחזר?....
אולי אתמקד רק במסקנות?

כל אחד, בכל מקום...
מדוע אני מקנאה?

1) אני חוששת למעמדי. האם הבחורות החדשות והחוויות החדשות יגרמו לך לשכוח אותי?
לא, עזוב לשכוח. אני רוצה להיות בלתי מעורערת, בלתי מנוצחת, נטועה בליבך לתמיד.
תתאהב, תתחתן, תסשן, תזדיין, אשמח בשבילך, כל עוד אדע שזה לא מאיים עליי....
זה קצת מגעיל,אה?...

2)אני משווה את עצמי אלייך. אצלך הילולות פרועות, אורגיות, אורגזמות ואורג.קום ואצלי לא.
אני רוצה להיות שופעת סיפורים מצמררי עורף, עלילות נוטפות חיות וחשק, להיות פורצת הגבולות,
אבל אני לא.

3)אני משווה את עצמי אלייהן. איך הן יודעות להזדיין, איך שהן גומרות בטח... ואני,מה?
הדגדגן שלי משול ליפיפיה הנמה, מבוצר בחומות וצריחים בלתי חדירים.
כמה מצער בשבילך לשכב איתי, כמה מענג בשבילך לשכב איתן...

ואולי בעצם זה הנושא היחיד שחשוב.
כי אני כותבת באתר של מיניות מתפרצת אבל אני לא חלק מהזרם,
אני לא יכולה לכתוב ככה, אז אני מקנאה, לא על הכתיבה, על עצם החוויה.

(הפוסט שנמחק תיאר את זה הרבה יותר טוב, אוף אוף אוףףףף!
כמה שאנסה, לא אוכל לכתוב את זה שוב, אה?)

פאק איט.