מנקה את הפה

ישנתי.
חם ונעים לי מתחת לשמיכה ובכלל לא הייתי יוצאת אם לא הייתי צריכה לאכול מדי פעם וגם נגמרו הסיגריות.
צהריי יום שישי הם באופן טקסי וקבוע הזמן שלנו לטיול בחוץ ואכילת חומוס ברחבי העיר,
מה אעשה היום בלעדיו?...

אני במצב רוח מרומם, כל המנוחה הזו והלבד הזה עושים לי מאוד טוב, במפתיע...
טוב עד שאני מתחילה להרגיש קצת לא נעים שאני לא מתגעגעת אליו יותר 😄

אני לא חייבת כלום לאף אחד,
לא התקלחתי כבר שנים,
לא אכלתי מאתמול,
לא יצאתי מהבית,
ספר-שמיכה-טלויזיה-קפה
איזה תענוג.
רק אני עם עצמי,
עטופה בעצמי,
עם הבלגן שלי והלכלוך שלי
עם הריח שלי והטעם שלי.
רק אני.

פתאום אני חושבת שאולי כל כך קל לי וטוב לי כי לראשונה בחיי יש לי ביטחון מלא במערכת היחסים שלי, כי יתרונות הביחד שלנו כבר נצברו בלב, שכבה מרופדת של הכלה, תמיכה ואהבה מתחילה להבנות סביבי, מותר להיות לבד- זה לא מפחיד ולא מאיים,
מותר להינות מעצמי, לא איבדתי כלום. רק הרווחתי.
איזה כיף לי, באמת.

בא לי ללכת לשתות משהו,
שיכרות קלה בצהריי שישי יש בה נופך של קדושה ועונג.
וכי בא לי לכתוב.

אני אמורה לקבל מחר, אולי זה ההורמונים, אולי זה המרחק ממנו, אבל אני מרגישה מעוררת באופן מהנה, אין לי צורך להתייפייף כדי ליצור את התחושה,
העור שלי מתרפק על בד החולצה מעצמו...

אני רוצה שתריח את ירכיי
שתדע
את הניחוח שגופי משחרר לכבודך.

זה מרגש אותי.

אני מרגשת אותי.

רק לא לפול עכשיו.

מקלחת, בגדים חמים ולצאת אל העולם.

קדימה!