מנקה את הפה

אם יכולתי לבחור לי כוח-על (איזה הגיג מוכר,אה?) אני חושבת שהייתי הולכת על שליטה בזמן.
לפחות כרגע...

גמרתי את שבוע העבודה הזה מותשת, במהלך היום כולו ליוותה אותי רק מחשבה אחת : מיטה, שמיכה, לישווווון.....
תכננתי לנצל את סוף-השבוע-ללא-וייס בכדי לסוע צפונה לבקר חברה שילדה לפני חודש,
איכשהו, לא נראה לי שזה יקרה.
חזרתי הביתה, רק נטיפי קרח חסרו פה להשלמת האווירה,
התחפרתי מתחת לשמיכות בסלון עם ספר עב-כרס ותכננתי וייחלתי לעייפות שיגעה אותי כל היום ודווקא עכשיו נעלמה.
אז ניסיתי לאכול משהו.
לשתות כוס תה.
לראות משהו בטלויזיה.
בנתיים הטלפון שלי מצלצל ומצלצל, הודעות נשלחות, ואני מנסה לישון ללא הועיל.
איכשהו כבר תשע.
כולם תוהים לגבי המסיבה הערב.
ומה איתי?

לישון אני כנראה כבר לא אצליח.

להתחיל להתלבש ולהתארגן למסיבה נשמע לי כמו משימה מפרכת ואני גם חוששת מעט לצאת לבד, יותר נכון- לחזור לבד, שיכורה סביר להניח, מה יהיה מצב רוחי אין לנחש....

למה זה, שבדיוק שהזמן מאפשר לי, אין עבודה, אין תינוק שיתעורר בבכי, אין לחץ מכלום, דווקא אז מגיעה מטרטרת וגועשת רכבת מהירה של מחשבות,
אלו מהסוג שאיני מסוגלת להחריש....

אני חושבת על לכתוב אותן וגם בזה אני לא מצליחה.

אין לי מושג איפה אני עומדת.

אולי לנסות שוב לישון.