מנקה את הפה

החולשה שלי, מגיל צעיר, די ממוקדת
מוסיקאי
סופר אינטלקט
כותב
אפלולי משהו, מרדני משהו, מהפכן שכזה
או ברמה עוד יותר פרימיטבית- שגם יהיה צרוב שמש ורחב כתפיים
אני גם נמשכת לגברים עם אף גדול, לך תבין...

מספיק שאקלע לאיזו הופעה חתרנית בפאב כשהזמר ארוך השיער מרכין את ראשו אל צוואר הגיטרה שלו ומנגן בריכוז כמעט מדיטטבי את שיריו הנוגים,
או שיחלוף מולי ברחוב איזה סמי-היפי משוחרר כל רסן, פרוע זקן עם ידיים גדולות ומחוספסות מעבודה בערוגות הגינה האורגנית שהוא שתל במו ידיו בזמן שהוא מחלל בחלילים ממדינות דרום אמריקה,
או לכל הפחות הבחור הזה מהמנזר שקורא ספר מרופט בשפה זרה ומלטף את הגולדן-רטריבר העליזה שלו וזיפיו המרומזים מקשטים את קו לסתו הנחושה תחת פאר חוטמו הרומאי....

מספיק אחד כזה והעיניים יוצאות לי...

כבר קרה לי אפילו שישבתי בארוחת ערב אצל חברה שלי ובן דודה נכנס מבעד לדלת בכובע בוקרים מיושן מנגן את בוב דילן על הגיטרה ונושף למפוחית שמחוברת אליה ועוד באותו הערב לקחתי ממנו את בתוליו רק כדאי להודות בפניי עצמי זמן רב אחר כך שהוא בכלל לא מושך אותי, למעשה, הוא די מכוער וגם סוציומט שזה לא להאמין, אבל עם המפוחית והגיטרה למי בכלל היה אכפת מי הוא...

ולמה אני אומרת את זה?

כי בשלב מסוים קלטתי שלא ייתכן שכל מוסיקאי בעולם הוא הגבר הנכון בשבילי.
בנוסף, הבחנתי בעובדה מפתיעה שמערכת יחסים בריאה אף פעם לא יצאה לי מהבחורים האלו,
שדמות המוכשר-אינטילגנט-אפלולי בעצם אומרת לרוב שבור-דיכאוני-מתנשא או במילים אחרות: הרבה יותר מדי דומה לי.
ואני לא רוצה לעשות הכללות גסות, אז בואו נניח שאלו מסקנות המתבססות על ניסיוני האישי בלבד ואתם תחליטו בעצמכם אם זו מסקנה גורפת...

האם ייתכן שהגברים שאני נמשכת אלייהם הם חלק בתיכנות החולני שלי לסקל כל מערכת יחסים?

הייתכן שאני עד כדי כך שיטחית ופשוטה שאני פותחת רגליים לפי תחביביו של המועמד ולא לפי תכונותיו ויכולתו לבסס עימדי מערכת יחסים ארוכת טווח?

כן.

אני עד כדי כך בנאלית.

אף פעם לא שאלתי את עצמי אם הוא רגיש מספיק בשביל להיות איתי, יציב ומקנה תחושת ביטחון,
נאמן ואוהב, בעל נכונות לשתף אותי בליבו וחייו.

למעשה, עובדות בשטח מעידות שהתאהבתי דווקא בהוא שעמד לעזוב את הארץ
(כמה פעמים, בחורים שונים)
ודווקא בזה שלא רצה להתחייב, ודווקא כשהיה לי חבר משל עצמי...

אז אני נאלצת להודות באמת- המשיכה אינה מעידה על הקשר.
אם היא מעידה על משהו זה על כך שאני נמשכת לאלו שלא ייתנו לי מה שאני צריכה,
לאלו שידאגו להשאיר אותי טוב טוב בתוך הלופ האינסופי שיוכיח לי שאיני ראויה לאהבה, שאני תמיד נדפקת, שתמיד עוזבים אותי ושכל הגברים חראות
ולמה זה קורה דווקא לי???

you do it to yourself, you do, and thats why it really hurts
(זמזמו איתי...)

לפני כמה שנים התאהבתי נואשות בגבר בלתי אפשרי נוסף, כשהוא הוכיח את עצמו ככזה וזרק אותי הייתי שבורה וזועמת כמתבקש בתסריט הקבוע והחלטתי למצוא לעצמי זין לתקופת מעבר.
לא משנה כל כך מי מחובר אליו, שיהיה מספיק מושך פיזית וכמה שפחות מושך נפשית...
זו הפעם היחידה שעשיתי דבר כזה וזה לא עובד. למרות שהסברתי לו את תנאי העיסקה מראש, (להלן: קשר שיטחי-מיני-בלתי מחייב למטרת ניחומים ומלוי מצברים)
הבחור התאהב תוך שבוע ...
(טוב, מה יותר קוסם משרמוטה ג'ינג'ית שדופקת וזורקת אותך כמו גרב משומש?...)

בכל אופן, וייס היה השכן שלו.

הבחנתי כמובן שהוא חתיך אבל גם הנחתי שהוא הומו (זו הייתה תקופת הזהר שלו כרקדן והוא הסתובב לו כמו פנתר תימני בצעד קל וגו זקוף עם הטייטסים והטרייניניגים...)
וככה, נפתח לו פתח חד-פעמי וייחודי שלא עובר דרך המסננות הרגילות.
הייתי הלוא, עם גבר אחר, לא הסתכלתי עליו בכלל כאפשרות, ישבנו ודיברנו ימים כלילות והוא הלך והתקרב אליי כחבר טוב ואיש שיחה קשוב ורגיש.

אם היום, הוא היה מתחיל איתי באיזה מועדון לא היו לו הרבה סיכויים לגרום לי להתאהב בו,
לשכב איתי כן (טוב, הוא הורס...) אבל עם נימה מזלזלת...
הוא לא מתבטא מילולית באותה מהירות כמוני, הוא לא תוקע ביטויים מתפלספים ומושגים לועזיים ולא קורא ספרים ולא שומע את המוסיקה שאני אוהבת ולא מנגן על שום דבר ולא עובד בשדה ולא קשוח ומאיים ולא מתנשא וציני,
בקיצור- לא סוג הגבר שהייתי מתאהבת בו.

אבל בזכות אותה תקופה שאני הזדיינתי מעבר לקיר עם השכן הרוסי שלו והוא כבר החליט שהוא הולך להתחתן איתי הגענו עד הלום.

ויש לי גבר, קשוב ומתחשב ורגיש ואכפתי, סבלני עד בלי די ואוהב ללא-גבול, יציב ותומך ומעודד
ועוד ועוד.
בקיצור: הגבר הכי הכי נכון בשבילי.
גבר שאיתו אני יכולה באמת לבנות משהו בריא ולא סתם להוסיף עוד קומה למגדל האשליות שלי.

אז אני אומרת, משיכה זה נחמד, זה מרגש כזה, אבל זה לא אומר שזה נכון.

הרי בשביל להיות איתי באמת (וגם איתכם) צריך מישהו מיוחד במינו,
ואולי הוא לא יהיה מושא כל הפנטזיות הדביליות אבל הוא יהיה נכון.
וזה לא דבר רע להגיד.

אז בזאת אני מאחלת לכל המחפשים- תעזבו אתכם מהדמות הספציפית שייתכן ובניתם בראש,
אין כזה.
חפשו עמוק יותר, אמיתי יותר, תשאלו את עצמכם מה באמת חשוב לכם.

ואתה יודע מה, תוכי יפה שלנו,
אם תמצא את האשה שבאמת מכילה אותך ומרגשת אותך ועונה לצרכים העמוקים שלך וגם מזדיינת כמו כלבה מיוחמת והיא תבקש ממך לא לכתוב- אל תכתוב.
ואם זה לא יפריע לה- גם אחלה.
ואם יסתבר שהיא נוחרת, או שהיא קצת פחות אינטליגנטית ממך או קצת יותר, או אם תגלה כך וכך פרטים שיגרמו לך לחשוב שהיא לא מתאימה לטייפ קאסט-
אני מאחלת לך שתדע לעצור רגע ולשאול את עצמך עד כמה זה באמת חשוב.

לחיי מיסטר ומיסיס רייט, עם כל תכונותיהם הלא מתאימות ובעיקר- עם כל תכונותייהם הכן מתאימות.

הונילית שלו שלו שלו...