מנקה את הפה

כל המחשבות עפות כמו ציפורים.
יש רשת מעל העולם,
טוואי מורכב של חוטי זהב עד לאן שהעין משגת ומעבר במרחבים אין חקר,
אני מחוברת לחוט כמו עפיפון הפוך.....

"פתח לי שער", אתה אומר,
ונושא עיניים למרומים.
רגליך על הקרקע
וראשך שט בעננים.
את חיי אבלה בשמיים
כך אמרה הציפור,
ועל הארץ אדע את מותי.
האדמה תפתח לי כשער,
הוסיפה הציפור,
ואחריה רק נעילה. (יאיר הורביץ)

יש חוט שיוצא ממני אל הרשת, אני אומרת מילה, החוט מתנדנד כמו ממברנה,
רטט של מילה מניע חוט אחר חוט ברשת, משיכה בקצה שערה,
את מה שאני אומרת משדר.
אני אומרת:
קריאה!
קריאה
ריאה ריאה ריאה....
אה אה אה אה....
ההההההההההההההההההההההההההההה

אני אומרת:
כאן! כאן!
בואו! בואו! בואו!

יש שם ילד, קטן כזה, רק מתחיל ללכת, אולי ילדה, אני מדמיינת שמישהו צריך בדיוק אותי.
אני כאן! אני אומרת ומניעה את הרשת.
הלו! אמא! שומעת? תתקשרי!

(בלי אחר כך, לא לחשוב על אחר כך, כל המחשבות עפות כמו ציפורים...)

להתחיל לעבוד.
השבוע נתחיל לעבוד.
ילד שאוהב. אולי אחד שובב, עם תלתלים.