מנקה את הפה

הזרות שבתוכנו.
שורש מר, אפילו לנברנים ולחזירי הבר, בחיטים ובטלפיים הבוטשים באדמה המתמסרת,
כל כך קלה להיפתח עד העצם, עד הקרע, עד השורש המר.
שק מי שפיר המבעבע במיצי קיבתנו,
נותר כסורג ערפילי,
אני מדברת איתכן אך איני מדברת איתכן
ולעומת זאת האהבה גואה .
אני מדמיינת את המכונית דוהרת,
שתיכן, בשיער השחור משחור, מבעד לזגוגית השקופה נבלע בלילה, מחוץ ומפנים,
עינייך ככנפי עטלפים, עינייך ככנפיי שפירית, גבותייך המקושתות בשלמות, הנמשים באישונייך, לובן זרועותייך.....
אני מדמיינת רוח.
אני חרדה לשמי.
האם אהבתן אותי?

הזרות שבתוכנו, על אף הקרבה
ככל שמתמוסס החיץ כך הסכין חדה
והפחד שאין תחתית לו
ואין לו אף שפה

אני טובעת בעדנות
אט אט טובעת אט
את
ואת

ואני

השולחן הרבוע, הכוסות העגולות, שילוש ראשינו,
מילים נוסקות וצוללות
עוד מטה ועוד
איך שלושתינו משוחחות, ללא סייגים, בכל אשר צילק עד אין היכר
איך שלושתינו שועטות הישר אל הגבולות

אני רוצה לומר לך
אל תהססי
שאלי אותי
ספרי לי
תני לי
ל...

הזרות שביננו
לפחות היא ביננו
גם היא נכס משותף
ולמשמורת
שלושתנו חולקות

הלוואי
ותאהבו אותי
הלוואי ולא
הייתי מדי
הלוואי