לפני 16 שנים. 25 ביולי 2008 בשעה 6:21
לאט לאט
טיפין טיפין
כמו דג אחד
אדווה זערורית של תנועה מיקרוסקופית
מורגשת רק לי.
עוד לא מתגבשת לכדי מילים ארוכות כמו סיכוי, תקווה או רגיעה,
אבל רומזת על אפשרות קיומן.
מי מבין מה מושך בחוטים,
אלו כוחות משפיעים עלינו...
פתאום ישנו, פתאום איננו,
זליגה מתמדת בין אין ויש,
מריחה של צבע עד קצהו
צליל של פעמון טיבטי.
העיקר שנדון בנסיעה.
