מנקה את הפה

היה חמש לפנות בוקר ועל החלונות הפונים לחצר הירוקה התעבו עננים,
מכוסות התה שלנו עלו אדים ירקרקים, מפתלים ניחוחות הצמחים הירוקים שהוא קטף לחים ליד שביל האבנים הגדולות.
לא הכרתי את המוסיקה שהוא השמיע לי והסוודר הלבן הענקי שלבשתי לא היה שלי אבל הייתי ערומה מתחתיו בסלון המכחיל מול עינייו הכחולות והחיוך המתגרה שלו.
הייתי מתאהבת בו. ואולי התאהבתי בו. הוא היה השני שלי, אבל גם הראשון שלי.
הייתי בת 16 והוא בן 18. אבל לי הוא נראה לפחות בן 20....
ואחר כך הוא סיפר לי כמה נהנה לראות אותי רועדת מכל ליטוף, רטטים רטטים, כמו כלי נגינה,
כששכבנו בשנים אחר כך, בכל פעם היה מתאכזב שכבר אינני רועדת בשבילו,
כמובן שבכל פעם ששכבנו הייתי פחות בתולה...

הייתה לו איזו חברה בעיר אחרת אבל הוא שכב עם כולן וכאשר לקח אותי לטקס הסיום שלו בתיכון העירוני לחש לי בקריצה ליד השער שהיא תהיה בפנים אז בלי עיניינים....
שמה היה מאוד דומה לשלי וזה הביך אותי, עינייה היו עגולות וגדולות וחומות כעיניי אילה ומלאות תוכחה, אני לא יודעת עד היום אם היא ידעה אבל כעבור כמה שנים כאשר הגעתי לחתונת אחיו הבכור נפגשנו ליד הרוסטביף, הוא חבש מגבעת שחורה וחתר בקהל לכיווני עם אותו חיוך ניצחי כאשר לפתע היא הופיעה מאחורייו כמו לביאה והיה נדמה לי שהיא מפחדת ממני, אז אולי בעצם היא כן ידעה.

אני זוכרת את ההפתעה שלי כאשר הזרע שלו נזל במורד ירכי.
אני זוכרת את פרח המריחואנה שהחזקתי בידי הלוהטת שנרטב מרוב זיעה מבוהלת.
נערות בנות 16 הן כאלו, זוכרות.
אני זוכרת את הנסיעה שבה לקח אותי לתל-אביב ואת המקלחת הקרה
אני זוכרת את המראה בסלון עם האבקה המוזרה
אני זוכרת שהוא ניסה להגן עליי, שלא אטעם את זה אבל מישהו אחר כבר מרח על חניכיי וזה היה מר וקר ומאלחש. אבל אני זוכרת שהוא ניסה.
נערות בנות 18 הן כאלו, זוכרות.
אני זוכרת את השיער המתנופף שלי בחיפושית הצהובה בדרך אל הנחל ואיך עורו הלבן הוריד במים הקפואים
אני זוכרת את הריח והצבע של השמפו שלו, הוואי תכלת.
אני זוכרת שמיד אחרי שחזרתי ממנו חברה שלי התקשרה אליו וביקשה לשכב איתו והיא סיפרה שהוא מזיין מעולה בתחת.
נערות בנות 20 הן כאלו, זוכרות.
אני זוכרת שהוא צחק כשראה אותי בחולצה ארוכת שרוולים וחצאית ארוכה וצמה הדוקה
אני זוכרת שגם באותו רגע הייתי נכנעת לו.

אני חולמת עליו בפרטי פרטים לילה אחד בלי סיבה ואני זוכרת את כל מה שאמרו עליו ואיך היה שוכב עם כולן וכמה סמים הוא עשה וכמה צעירה הייתי ולא הבנתי כלום. אני מתעוררת וזוכרת את כל השנים שהייתי שוכבת איתו ואת הריחות והצבעים והשעות והחדרים שבהם הייתי נותנת לו לפרום אותי שעות...
אני מתעוררת ומלאה בזכרונות, אני מתגעגעת אליו, אני חושבת על החיוך הזה שלו, הממזרי, על העיניים הכחולות שלו והגוף המאורך, אפילו את האצבעות אני זוכרת במדויק ואיך הן הרגישו עליי.
אני מתגעגעת אליו והייתי רוצה עוד פעם אחת לראות אותו, אפילו בתמונה.
אז במקום אני שומעת את קינג קרימסון, moon child... ו- talk to the wind...
ולד זפלין rain song
ואני נזכרת בחמש בבוקר לפני אלפי שנים שם על ההר, כשהתמכרתי לשירים האלו ועוד לא הכרתי אותם בכלל.

סיפרו שבסוף הוא הפסיק לבגוד בה, סיפרו שהוא התחתן איתה, סיפרו שחזרו בתשובה ושיש להם ילד.
סיפרו שהוא לובש שחורים ולומד בישיבה.

אבל אני בכל זאת לא ממש מאמינה.

אולי הוא בכלל עדיין שם בנחל, מעשן משהו ליד החיפושית הצהובה ונשים נשים פזורות סביבו סמוקות מתשוקה...