מנקה את הפה

על הספה בסלון בתחתונים,
מהחלון מגיעים ריחות של ארוחת ערב, ריחות חמים, עוף בתנור, תפוחי אדמה ובצל מטוגן.
זה יכול להיות גם חורף.
ואני מתגעגעת.
לאיזה סדר, לאיזו קביעות, הרגל, שגרה. מסורת.
ביום שישי כולם שוטפים את החדר, כולם שומעים אותה תחנה ברדיו בווליום גבוה, לכולם יש אותו הריח.
אחר כך כולם ישנים.
בשבע בערב כולם הולכים לחדר האוכל, מתלבשים יפה, רחוצים אחד אחד, מעשנים סיגריות בדרך ואומרים ערב טוב לכולם.
כולם יושבים בשולחנות הקבועים ואוכלים מרק זך עם איטריות, אורז ועוף ותפוחי אדמה
והצליל של הסכינים והמלזגות מתמסך לשכבה חמה ומרדים אותי.
בלילה משתכרים.
כולם.

בד בבד להיות אחרת.
בכדי להיות אחרת יש להתקיים גם כלל.

אני רואה בטלויזיה אנשים שרים ונעשית עצובה.

אין שום הגיון ברשומה הזו.

בקושי לי.

הנושא הוא משמעות. מטרה. מהות. כוונה.
או שמא הנושא הוא העדרם.
שייכות, נפרדות, הגנה ועצמאות.

לא חשוב.

לא לירי היום.