לפני 16 שנים. 9 באוגוסט 2008 בשעה 18:32
החירפון מתקרב
לא העצבים והכעס הרגילים וגם לא הדיכאון הטיפוסי.
משהו אחר שלא בא במכה וגם לא מתקרב ברמזים,
ברוגע יחסי אני מבחינה במשהו בא.
מפחדת.
הרצון הוא לנער.
וחוץ מזה אלוהים אני מתה לבירה.
אני מתה לצאת מהבית.
ואני מרגישה שיש כל מיני סיבים מפותלים בתוך הראש שלי שאני לא מצליחה להתיר.
אולי הסליל גדל כל כך שכבר התחיל להתגלגל בתוכי ולדפוק מבפנים.
אני מתה להגיד משהו ולא מצליחה.
לא צריכה בבלוג.
אבל חוזרת לכתוב עוד רשומה לא מדויקת.
