מנקה את הפה

בלילה הייתי צריכה להעיר את עצמי בצעקה. ניסיתם את זה פעם? זה מטורף.
אתה צורח במלוא גרונך בקולי קולות ומנסה להגיע לאוזניים שבחוץ אבל הצליל היחידי שנשמע הוא מין יבבה חלושה מאוד, כמעט לא מספיקה כדי להתעורר....

אני חושבת שבטוח להגיד שאני לא ממש הוגנת.
אבל אני גם לא חושבת שמערכת יחסים צריכה להיות שוויונית ממש.
לצורך העיניין, אני לא מצפה מוייס לשטוף את הבית אבל מעצמי כן.
הוא יסדר, אני אשטוף.
אני גם לא מצפה מעצמי לעבוד עשר שעות. הוא מסוגל לזה, אני לא.
כל אחד עושה על פי יכולתו, לא?
כמובן שכאשר זה נוגע לנושאים כמו סקס זה כבר נהיה בעייתי.

פעם ניסיתי לחשוב אם אי-פעם היה זמן שבו מיניות הייתה דבר טוב בשבילי.
הכי קרוב שאני מגיעה לזה היה כששידרו תוכנית של ד"ר רות כשהייתי בת 10-11 בערך ודיברו שם על אוננות. לא ידעתי מה זה בכלל. אבל זה היה נשמע מעניין. אז ניסיתי.
הזכרון די מעורפל, נראה לי שלא ממש ידעתי מה אני אמורה לעשות אבל איכשהו קרה משהו.

למחרת בכיתה הרגשתי שיש לי סוד ענקי שאף אחד לא יודע.
השילוב הזה, של סוד ושל עונג השתלבו אצלי באופן נפלא. הסתובבתי בין השולחנות בכיתה וקירבתי את האצבעות אל האף שלי בחשאיות, היה להן ריח מוזר ומרגש שהבנתי שהוא הריח שלי ולא הבנתי למה הוא נשאר לי על הידיים עד עכשיו, חשבתי שכולם מריחים את זה גם, שאולי מישהו ינחש, אבל זה לא קרה. זה נשאר הסוד הפרטי שלי.

אבל מלבד הזכרון הנקי הזה, מאותו הגיל ואילך ישנו רצף של זכרונות רעים, מי גדולים יותר ומי קשה להאמין שהשפיעו בכלל ובכל זאת השפיעו, רצף של חוויות שאיכשהו קיבע את הגוף שלי כמייצר תשומת לב-שלילית, את המיניות שלי כמביכה ואת הפותי האומלל שלי כשטח הפקר.

כשפגשתי את וייס הייתי כבר מנוסת קרבות אפשר להגיד,
אמנם שכבתי עם הרבה גברים אבל עוד לא התמודדתי עם הדימוי העצמי הנמוך,
כבר התנסתי בסקס מתחשב ואוהב ואיטי וגם בחוויות אסורות ומרגשות במושב מכונית אחורי
והייתי טעונה ומלופפת כמו סליל של חומר נפץ.
הייתי חולמת על בלונים מאורכים ואדומים שאני רוכבת עליהם בשמיים
אבל גם על אונס ועל מרדף.
הייתי רגילה להיות הבחורה שנתפסת כמינית מאוד אבל אחר-כך מאכזבת מאוד במיטה.
יו סי, אף פעם לא הייתי כל מה שסיפרו עליי.
למעשה, לא הייתי נרטבת, כמעט לא הייתי גומרת וגם די פחדתי מזין.

אבל אז הגיע וייס. אני לא יודעת למה אבל משהו בבחור הזה משך אותי באופן חסר תקנה.
רציתי שהוא יגע בי, רציתי שהוא ישכב איתי, כל הזמן, כמה שיותר.
הגוף שלו, הצבע שלו, האצבעות שלו, כל דבר בו היה סקסי כל כך בעיניי.
בהתחלה הוא היה מתנגד, כשהייתי גוררת אותו לסמטאות , לופתת אותו במטבח או מפתה אותו לחדר באמצע היום, הכל היה חציית גבולות איתו.
לא פלא שנתפסתי בעיניי כבעלת מיניות תאוותנית יותר משלו.
אבל גבולות הרי רוצים להשבר.
והיום, כמה שנים אחרי, כבר הגענו לגבולות הרבה יותר רחוקים מבימים ההם.

היום, אני חושבת, אני מתחילה לאהוב את הגוף שלי ואת המיניות שלי, אני מעיזה להודות ברצונות ובפנטזיות, אני יודעת יותר מה אני רוצה ואיך אני רוצה
וגם וייס עבר דרך ארוכה עם עצמו.

אבל עדיין יש דברים שקשה לי להגיד וקשה לי לבקש, דווקא הדברים הכי אינטימיים, שרק ביננו, מעלים קושי.
אני מפחדת שאם אבקש זה יגרום לו לחוסר נוחות למשל, לאיזו חרדת ביצוע.
ואיכשהו, למרות שיש עוד מה להשיג ולהתנסות בו רק שנינו, אנחנו מדברים על סקס עם אחרים.
בכלל לא בטוח שזו סתירה, אולי דווקא בגלל קושי מסויים ברמת האינטימיות יש חיפוש של "הפוגה" והתנסות עם מישהו אחר. אולי. או שבכלל זה משהו שיטחי הרבה יותר.