מנקה את הפה

בסוף אני הולכת הביתה בגשם ומים נכנסים לי דרך הסנדלים.
מי בכלל הולך עם סנדלים בגשם?
הלכתי לנו-לימיט, קיוויתי ששם, על הבאר, אוכל לבכות או משהו.
אבל ראו שם סרט וזה בכלל לא מה שהייתי צריכה.

כל האבל הזה מעלה גלים של חומצה, זה עולה וצורב ומאכל את הלב
ושקוע אל תהומות ההדחקה
אדוות של כאב ושל הכחשה.
אם תמות אני אמות
אם לא אוכל לגעת בך
אני נצמדת לחום העור שלך, אני מריחה אותך,אני נועצת צפורניים בבשר
אני אמות אם תמות
אם תעזוב אותי
אני בוכה מרוב שאני אוהבת
אני אבלה מרוב שאני אוהבת
אני בודדה מרוב שאני אוהבת
אני אבודה
אני זנוחה
אני משוועת לתהודה

ועדיף כבר עבורי להטמן איתכם בשיבעה
שם אפשר לכאוב בקול ובשקט
ואפשר לפחד ואפשר להתייסר ואפשר להתגעגע ואפשר לבכות
ולא לחזור הביתה
ולכאוב ולפחד ולהתייסר ולהתגעגע ולא לבכות.
והרגש כמעט ובורח ממני
הנה ועוד רגע הוא מזדחל חזרה למאורתו
אל תנטוש אותי
אל תעזוב אותי,
עוד מהבהבות כתובות על קירות הלב
אבל הכותב כבר צולל אל תהומות האפלה

ואתה, אתה שלא בא איתי,
ביננו יש תהום עכשיו עצומה.
עצומה.