לפני 15 שנים. 30 בינואר 2009 בשעה 16:04
זה לא שבור.
רק כמה שפשופים על הדופן, משהו שאפשר כמעט ולא להבחין בו,
רק אולי כשהכוס מאוד מלאה, יש נזילה קלה
ברגעי אמת קשה להכלה
או למול תמונתך.
עדיין לא הספקתי לשכוח את הריח בעיקול צווארך
או עד כמה אני אוהבת אותך.
האם אנחנו מוכרחים להזכר עד כמה אנחנו אוהבים רק כשזה כל כך כואב?
מתוך החוסר להתאוות
מהיעדר לבקש קירבה
ולמה לא לנוח על האהבה
למה לא לצוף, לגלוש, לדאות, לשוט
אין טעם לתהות למה לא אחזנו טוב יותר ובמה שגינו
עכשיו כשזה אבוד
הרי מותר לאהוב ללא הגבלה
ולהתגעגע
ולא להרגיש אשמה.
אולי זה קל יותר...........
אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת
אם זה רע- לשחרר לשחרר לשחרר....
?
