סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ICI

מנקה את הפה

בלי פרובוקציות
לפני 14 שנים. 30 באוקטובר 2009 בשעה 17:36

לפעמים, מה שבאמת מפריע לי זה שאף אחד לא יודע.
לפעמים זה מרגיש שאף אחד לא מאמין לי.
מצד שני- האם אני באמת רוצה שידעו?
לפעמים אני חושבת שאני מטורפת ואף אחד חוץ ממני לא יודע את זה.
לפעמים בא לי להוכיח את זה לכולם.
לפעמים בא לי לשחרר את זה לגמרי. לקפוץ מהחלון.
לפעמים אני לא מבינה איך אני יכולה כל כך לשנוא את עצמי.
איש לא יודע מה גדולה המפלצת שלי ולי קשה להאמין שיש מפלצות כאלו לאחרים. אני יודעת שיש כאלו ששלהם יותר גדולה, אבל אני לא מכירה הרבה.
לפעמים פשוט נדמה לי שאף אחד לא יודע עד כמה באמת אני משוגעת.
אני מרגישה חולת נפש.
אני לא מבינה למה.
פתאום נהיה לי נורא חם. נורא חם.
נראה לי שזה חרדה או להבות הגיהנום.
נהיה לי חם.
ואני רוקמת על הכרית שלו צירוף מילים ממודעות אחרת, אבל מה זה קשור אלי? כל הזמן אני נדקרת מהמחט, אני שונאת את איך שהריקמה יוצאת לי מכוערת. למה אני מסוגלת לשנוא את עצמי כל כך בגלל רקמה?
חם לי כל כך.
לפעמים, זה שאני כבר לא בוכה כשאני ככה מרגיש לי עוד יותר מופרע.
אני לא יודעת מה אני.
אף אחד לא מבין איך זה שאני כל כך מעט מעצמי.
בחורה כמוני, כזאת חכמה ומוכשרת ומיוחדת וכל זה- ולא עושה עם עצמה כלום. אף אחד לא מבין איך זה שאני לא מתקדמת ורק אני יודעת. המפלצת שלי אוכלת אותי מבפנים. אף אחד לא מבין עד כמה.
אף אחד לא מבין עד כמה אני כועסת על כך שאני לא אהובה. על כך שאני נעזבת שוב. אני על סף שיגעון.
זה תמיד חמור יותר כשמישהו עוזב אותי. אני כועסת מאוד על כך שעוזבים אותי ואין הרבה מקום להיגיון.
אני יודעת שהוא היה קורא לזה מצב של מאניה.
לא אכפת לי. או שכן. אולי הוא צודק. מאניה דיפרסיה.
אני מרגישה חתיכת זבל
אני שונאת.
אני חייבת לצאת מזה תוך כמה רגעים, תוך כמה שעות יוצאים לשתות וחייבים ללבוש את הפרצוף השמח
ואני כל מה שאני רוצה זה לקרוע, לתלוש, לנפץ ולקפוץ מהחלון.
אני כועסת על כך שהוא אינו מחבק אותי.
אני כועסת על כך שאיני מרגישה אהובה. אני כועסת על חוסר יכולתי להרגיש אהובה.
אני מרגישה את עצמי נכה. מסורסת על ידי נפש מסוכסכת. אני לא מצליחה להשכין שלום בתוך עצמי ואין לכך כבר כל קשר עם הנסיבות. וזה קורה הרבה. מרגיש שזה ממש הרבה. אבל האם אני יכולה בכנות להגיד שזה בזמן האחרון?
לפעמים אני כל כך עייפה אבל אני לא יכולה לישון
אני מלאה כעס

אני רוצה שידעו עד כמה הסבל הזה מכלה אותי אבל אני לא מסוגלת להסביר
אני כל כך רעבה לתשומת לב שאני מעדיפה לחלות כדי שהסיבה תהיה גלויה לעין
אני לא מאמינה שמישהו יכול להיות לידי

בא לי להגיד לו שאנימבינה מדוע הוא עוזב אותי


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י