יצאנו אתמול לחגוג יום הולדת לחברה טובה.
הייתי דיכאונית למדי אבל הרגשתי שאני רצויה ואהובה אפילו ככה וזה עשה את כל ההבדל....
עצם זה שסיפרתי איך אני מרגישה הוריד המון מהנטל מסתבר ועל אף שהייתה איזו שבריריות ריגשית בתחילת הערב הרגשתי שיש לי חברות תומכות סביבי שאכפת להן באמת ממני.
פעם יצאתי לאיזה פאב עם חברה באותו מצב נפשי כמו אתמול, שזה ממש לא מצב לצאת בו לפאבים אבל זה מה שהיא רצתה. אני זוכרת שבסוף ברחתי משם והיא עמדה באמצע הרחוב וצחקה כשניסיתי להסביר לה שאני לא מסוגלת להשאר שם עוד רגע. אני יודעת שלהרבה חברות כבר ברחתי באמצע הערב, גם לאלו שיצאתי איתן אתמול, מתוך חוסר היכולת להכיל את הרגשות שלי לא ראיתי שום סיכוי שהן יוכלו להיות לידי.
אבל אתמול- הרגשתי שזה בסדר, פשוט כי הסברתי מבעוד מועד מה מצבי.
זה היה ניסיון יקר ערך.
החלטתי שאקנה רק בירה אחת, מפאת העובדה שכספי אזל לגמרי אחרי חצי שנה בלי עבודה.
אבל אחרי שנגמרה לי הבירה הראשונה התחיל בדרך פלא זרם של משקאות-חינם לכיווני.
היה ערב מטורף, הייתי שיכורה לחלוטין ותוך זמן קצר נטשתי את האישיות המפלצתית שלי להתייבש על הבאר ולבשתי שוב את אישיות ההיפר-ג'ינג'ית שלי.
היינו במועדון תל אביבי שגרתי למדי אבל משום מה הייתה שם בחורה עם קולר ושרשרת ועבד אחד, שלא ידע שהוא כזה, שקנה לי קאמפרי וקיבל בתמורה סטירת לחי. אני אוהבת סטירות לחי מאוד.
בסוף הערב פסענו שיכורות ברחוב שרות בקולי קולות שירי יום הולדת שסחפו את העוברים והשבים להצטרף לשירה ולהביך עד העצם את כלת השמחה הסמוקה, שבספונטניות מקרית הצלחנו לענוד לה שלל תכשיטים מוארים ומנצנצים שסימנו לכל מביט שהיא מוקד החגיגה.
אחר כך, הלכתי לבדי אל האהוב שלי, טיפסתי במדרגות עד הגג ונכנסתי בשקט, התגנבתי למיטה לצידו ונרדמתי חבוקה היטב בזרועותיו.
בבוקר הוא אמר שהגעתי מסריחה לגמרי מאלכוהול ושדחפתי אותו כל הלילה אל הקיר... 😄
היום היה מזג אוויר מושלם, הגשם פסק והשמש יצאה והלכנו לאכול ארוחת-צהריים של שבת במטבחון ואחריה חזרנו הביתה.
שכבתי במיטה מתחת קרן שמש וחשבתי לעצמי כמה הכל נפלא, כמה נעים לי וטוב ואיך לא חסר לי כלום ובדיוק שהרגשתי הכי טוב שאפשר הוא נכנס למיטה לידי וגרם לי להרגיש אפילו עוד יותר טוב......
אחר כך נרדמנו, רווי אהבה, שבעים ומסופקים לשינת צהריים משותפת.
ועכשיו הוא הלך לכל מיני מקומות ואני הלכתי לרייצ'ל הכי מתוקה להתקלח ולכתוב ולהיות קצת עם עצמי.
ומחר אני עובדת אז אני צריכה לבדוק מתי לסוע הביתה.
זהו.
זה מה שיש לי להגיד בקשר לזה.
לפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2009 בשעה 15:34