|
|
|
מוציאה מהארון שקית שהייתה חבויה הרבה זמן,
פורסת את תכולתה על המיטה,
חבלים, מצבטים, אזיקים ומה לא,
בוחנת כל פריט בקפידה,
כל פריט מעלה זיכרון,
לוקחת חבילה ספק חבלים ספק סרוכים,
החבילה הזאת מזכירה לי כמה נפש אדם יכולה להיות עלובה,
מסתכלת שוב וזורקת לפח.
מוחלת לעצמי על הטעויות של העבר,
ופותחת לעצמי דלת חדשה.
אחרי כמה שעות של שיחה
על BDSM פוליטיקה ומה ביניהם
מבינה כמה קשה לי לצאת מההגדרות,
התירוץ שלי לעצמי ש"הגדרות" עושות לי סדר בראש.
פעם שידעתי הרבה פחות,
היה לי הרבה יותר קל.
מתגעגעת לספונטניות שהייתה בי,
ליכולת לקפוץ למים ורק אחר כך לבדוק
אם המים נעימים לי או לא.
כמעט בת 91
ועוד משחקת בי.
שיחה של בוקר,
- מה שלומך אמא?
- אצלי הכול כרגיל,ואצלך? איך הגדולות? והקטנות?
- כולן בסדר.
- קריר היום
- נכון, בצהריים יהיה יותר נעים
- איך הגדולות? והקטנות?
-כולן בסדר
- את באה היום?
- לא, אני יוצאת.
- תעשי כמה שיותר חיים
- תודה.
- מתי את יוצאת?
- ב-7.30 בערב.
- טוב נדבר,ד"ש לכולן.
- שיהיה לך יום נעים.
חשבתי לעצמי שכבר מזמן השעה היא לא חשובה לה,
לא מבינה למה פתאום שואלת.
אני באוטו, הפאסטה והיין לידי, בודקת את המפה
והטלפון מצלצל,
-אמא שלך לא מרגישה טוב, כדי לך לבוא.
נוסעת אליה,
-הכול תקין, דופק, לחץ דם, סוכר, ככה אומרת האחות.
- אז מה יש לה?
- טוענת שלא מרגישה טוב.
- מה יש לך אמא?
- לא מרגישה טוב, מה השעה?
( מה קרה לה? שוב השעה מעניינת?)
- השעה 7.30,
- את יוצאת היום?
- כן, אמרתי לך הבוקר.
- אני לא מרגישה טוב.
- אני כאן
מתלבטת מה לעשות, לקחת אותה לבית חולים או לא,
והזמן עובר.
כמעט 8.30 , שולחת SMS ומודיעה שאני לא מגיעה.
- מה את עושה?
- שולחת SMS.
- מה זה?
- הודעה טקסט, מודיעה שאני לא מגיעה.
- את כועסת עלי שבגללי לא יצאת?
- לא, אם את מרגישה רע, מקומי כאן.
- תודה.
- מה השעה?
- כמעט 9,
-מאוחר שתצאי, נכון?
- נכון
- את יכולה ללכת, מרגישה טוב.
רק רציתי לדעת שאני יותר חשובה מהיציאה שלך.
יודעת שהיא בת כמעט 91, ועוד משחקת בי כמו תמיד...
ליל הסדר
עבר נפלא,
גאה בשבט שלי,
בגדולים ובקטנות,
זה לא שבוע של חופש, זה שבוע של חג,
הרבה ביחד, כמו תמיד,
ויחד עם זאת אחרת, משהו באוויר,
היום בארוחה התחלנו לתכנן את החג השני,
מצטרפים אלינו כאלה שהיו " בצד השני",
אוהבת, מכורה למשפחתיות הזאת.
מאחל לכולנו הרבה ימים קסומים
ראיתי תמונה,
אישה יושבת על הברכיים,
עיניה לרצפה,
אפשר לומר "תנוחה סטנדרטית",
יודעת מה זה אומר,
התנוחה, העיניים...
לרגע הרגיש לי אחרת,
לשבת על הברכיים ולהסתכל בעיניים,
זה הקושי האמיתי.
אפשר ליהנות מהצגה שכל כולה מתעסקת בגסיסה ומוות?
" ימי שלישי עם מורי",
הצגה מעולה,
הספר הרבה יותר חזק,
מומלץ.
היום קיבלתי משימה,
לכתוב על 61 צפיות!!!
מזה שבועיים לא ביקרתי בבלוגי, כך שלא נכתב כלל.
תיירי הבלוגים מצאו אותו 61 פעמים, כאישה הסתקרנתי.
תייר מס 7 , מי אתה? מה מצאת ?, אני מניחה שלא מצאת
הרי אם נתקלת בנושא מעניין היית מגיב.
מתעניין מס 13, קיבלת מספר ראשוני איזה כבוד, קרצת לי הא.....
המעניין מכולם היה סקרן מס' 19, גם הוא מספר ראשוני,
הוא כנראה התחיל לכתוב אבל משום מה חזר בו. ..
אני סובלת, לא ישנה, מזניחה את איפור הבוקר,
מתעניין 23 תתבייש זו לא צורת התייחסות. כלום ??????...
מתעניין 31 אני מכירה את הטיפוס המייצג שלך,
קורא עובר וזהו אפילו לא קורץ.
מציצן 42 נכון......
כלובי אתה חייב , חייב, חייב
להוסיף את התכונה החשובה מכל,
מי ביקר בבלוג שלי.
תודה לך על המשימה, היא החזירה דברים שחשבתי אבדו....
יש חוויות שנכונות לאותו הרגע,
וגם נכונות למחרת,
יש חוויות שרק ביום השלישי מבינה שלא היה נכון...
לכתוב פוסט כזה מעניין
שלכל אחד שנכנס לבלוג יהיה לו מה לומר,
אבל שום דבר לא עולה לי בראש,
כנראה מחלת הצומי צצה שוב מאי שם...
לפני הרבה שנים היה מכשיר לעינוי,
קושרים את הידיים ואת הרגלים ומתחילים לסובב את הגלגל,
כל הגוף נמתח עד ש...
לא רוצה להגיע כל כך רחוק 😄
רק קצת, שארגיש את כל הגוף מתוח,
שכל העצמאות חוזרים למקום,
שאני שוכבת מדמיינת את עצמי ככה,
עולות עוד כל מיני מחשבות/פנטזיות,
מחייכת לעצמי ....
אלו הן המחשבות שהגב כואב.
