כמעט בת 91
ועוד משחקת בי.
שיחה של בוקר,
- מה שלומך אמא?
- אצלי הכול כרגיל,ואצלך? איך הגדולות? והקטנות?
- כולן בסדר.
- קריר היום
- נכון, בצהריים יהיה יותר נעים
- איך הגדולות? והקטנות?
-כולן בסדר
- את באה היום?
- לא, אני יוצאת.
- תעשי כמה שיותר חיים
- תודה.
- מתי את יוצאת?
- ב-7.30 בערב.
- טוב נדבר,ד"ש לכולן.
- שיהיה לך יום נעים.
חשבתי לעצמי שכבר מזמן השעה היא לא חשובה לה,
לא מבינה למה פתאום שואלת.
אני באוטו, הפאסטה והיין לידי, בודקת את המפה
והטלפון מצלצל,
-אמא שלך לא מרגישה טוב, כדי לך לבוא.
נוסעת אליה,
-הכול תקין, דופק, לחץ דם, סוכר, ככה אומרת האחות.
- אז מה יש לה?
- טוענת שלא מרגישה טוב.
- מה יש לך אמא?
- לא מרגישה טוב, מה השעה?
( מה קרה לה? שוב השעה מעניינת?)
- השעה 7.30,
- את יוצאת היום?
- כן, אמרתי לך הבוקר.
- אני לא מרגישה טוב.
- אני כאן
מתלבטת מה לעשות, לקחת אותה לבית חולים או לא,
והזמן עובר.
כמעט 8.30 , שולחת SMS ומודיעה שאני לא מגיעה.
- מה את עושה?
- שולחת SMS.
- מה זה?
- הודעה טקסט, מודיעה שאני לא מגיעה.
- את כועסת עלי שבגללי לא יצאת?
- לא, אם את מרגישה רע, מקומי כאן.
- תודה.
- מה השעה?
- כמעט 9,
-מאוחר שתצאי, נכון?
- נכון
- את יכולה ללכת, מרגישה טוב.
רק רציתי לדעת שאני יותר חשובה מהיציאה שלך.
יודעת שהיא בת כמעט 91, ועוד משחקת בי כמו תמיד...
לפני 15 שנים. יום ראשון, 15 במאי 2011 בשעה 20:57

