עבר, הווה והשינוים שבדרך...

מה הוא המקום הנמוך הזה שכל כך הרבה מדברים?

"אביא אותך למקום הכי נמוך, משם ארים אותך לגבהים..."

זה מזכיר לי את " פנטזיה האונס",

גם אם מצליחים להכנס רגשית למקום הזה, יודעים שיש סוף טוב,

האונס תמיד מחבק, המוריד תמיד מעלה...

האם המקום הנמוך הזה הוא להרגיש אפס? כלום?

האם באמת אפשר להגיע למקום הזה מבקשה? מצורך?

נראה לי שלא... ( לפחות אצלי, מסתבר)

גם אני ביקשתי להגיע למקום הזה,

שביקשתי לא ידעתי...

שביקשתי, לא הגעתי,

למקום הזה מגיעים ( כנראה) שפחות מצפים לו,

רק משפט אחד..

לפעמים לוקח כמה זמן עד שמבינים שהגענו לשם,

מול אדם שלא יודע שזה מה שהוא עושה,

כי באמת לא התכוון,

ואני שחשבתי שכל כך מודעת לעצמי,

רואה את הכל מול העיניים, ולא מפסיקה

רוצה להגיע עד הסוף...

אז מתרסקים....

ואין מי שיחבק...

אולי במקרה הזה,

חוסר הקשבה היה כל הסיפור,

חוסר הקשבה מביא לחוסר רגישות...

זה קורה דווקא לאנשים שחושבים את עצמם הכי קשובים

לעצמם ולאחרים,

והכי רגישים לאחרים.

אני הבאתי על עצמי את זה,

האחראיות היא רק שלי.

ואני שחשבתי עד הרגע הזה שכל כך קשובה לעצמי....