ילדותי השניה

אם כי האורתופד שלי המליץ לי על כרית ספוג משוננת בליטות בריאותית.

זה רק תרוץ לשים את הלינק הבא
לא, רואן לא מת.
גם לא היו לורי. אם כי נראה לי שהוא הצטרף מאוח יותר לסדרה. אלא אם קרה משהו מעניין בפרקים החדשים של האוס, לשם שינוי.
הדבר הכי מסעיר שקרה בינתיים זה הקליפ הערוך של האוס ו מה שמו לצלילי רייד ווית' מיי בסט פרנד של דפש. כן, הייתי מי שהיית, גרמת לי להיוכח שהם לא עוד עומואים מעצבנים.
http://www.youtube.com/watch?v=OGUhHbBB0x4
עכשיו אני רק צריכה להוציא את המשיבון קסטות שלי מהבויידעם, אופס, ועוד כמה דברים,
ולהקליט את הציטוט על הקוד פיס במקום הלמברג'ק סונג ששמתי שם לפני 15 שנה.
אני גם רוצה לדגום את בלקאדר אומר nob knob nibble and perhaps nipple
ולרקוח מזה משהו.
חוצמזה נוכחתי לדעת שכל הסדרות המשעשעות על אנשים ונשים בוססו במקור על עומואים.
זאת עובדה ידועה שדמויות סקס אנד דה סיטי בוססו על הומואים.
כנראה שגם דה אל וורד.
אם לא, אני מוכנה לסבול עבדות ניצחית בתור מנקה בריכות בסלאמז של אלאיי.
יש עוד.
רגע,
כם, גם כל השאר.
אין לנו שום תרבות משל עצמנו.
אה! דה די וורד.
דריאה אנד דוט רולז !
גם אני רוצה להיות אפטואם. זה נורא איני עכשיו. פנזינים וזה. אנה פרנק אאוט.נערי אמצע אין.
לעבור השתלת זין ומתיחת דגדגן עם מילוי ביצים הרבה יותר כיף מלהוציא שחורים.

ישבנו עלמתי ואני מול הצג.
המיקוד שלנו נדד בין צעצועי מדיקל למכתבי אהבה היסטוריים.
אבאלר ואלואיז. כמובן שאני אהיה שניהם. גבירתי תהיה האינקויזיציה.
איך אמרה בט מידלר, התחתנתי עם גרמני והוא פולש אלי כל יום.
אני תמיד משבשת כל חידוד או ציטוט.
ואני התחתנתי בהחלפת פתקים ( "מעתיקנית זולה!" ) בבית העיריה הישן ברומניה עם אהובת ליבי, נפלאה אהבתך לי מאהבת גברים, עם ערסית פולניה מאופקת.
ראינו ביוטיוב מערכונים לסביים מסן פרנסיסקו על המים, ושכשכנו רגלינו בשלוליות זיעה.
אחר כך חיפשנו קטעים של עומואים.
נזכרנו שרצינו לראות אתהסרטים של ברוסלהברוס.
היה קטע של גבר מוצץ אקדח. או שמא זין. אני אף פעם לא מסוגלת להבדיל.
גבירתי נזכרה בצעצועים שהיא ראתה באיזה אתר בתחתית הבור עם המיץ של הזבל של האינטרנט.
גוגל עזר קצת.
דרילדו. המקדחה הדו שימושית. ביום מקדחה, בלילה דילדו.
הגברת צריכה לתת לי שיעורי פיסוק. אחר כך.
היא הלכה להביא את המכונת תספורת הישנה והחלודה.
עשיתי טטנוס רק בצבא. 10 שנים בדיוק פחות קצת.
אני זוכרת שראיתי פעם במוזיאון רפואי נידח ציור של חולה טטנוס.
גוו מקושת לאחור בייסורים והבעה מבועתת על פניו.
קצף מפכפכך מפיו.
או שזאת היתה הכלבת ליד.
"כלבה תכתבי!"
אני כותבת הגבירה, אני כותבת.
היא משמנת את המכונה המזמזמת בלובריקנט.
היא מפסיקה לפעול.
נתקעה שם יתושה.
יש כנימות בתה פקעות ורדים שקיבלתי לראש השנה.
הוא ניצב על המדף מולי ארוז בניילון מהודק וחנוט בסרט ורוד לא מסולסל.
מחורים קטנים עיגולים חומים זוחלים פנימה והחוצה ונושאים על גבם אבקת ורדים קמלים ורודים צהבהבים חומים.

Blake - The Sick Rose

O Rose, thou art sick!
The Invisible worm,
That flies in the night,
In the howling storm,

Has found out thy bed
Of Crimson joy;
And his dark secret love
Does thy life destroy.

גבירתי אוהבת שפתון עמיד בצבע כרמין. או שמא קרימזון?
השפתון עשוי מסוג של חיפושית טחונה לאבקת פיגמנט.
השפתון ישן, בן למעלה מ3 שנים, אולי 5, וצורב לה את שפתיים בעודו מתקבע.
בזמן הזה היא לא מסתכלת עלי.
היא שותה מים עם תחליף רדבול דרך קשית.
אני ממשיכה להתסכל בחנות הצעצועים למבוגרים.
ראיתי דילדו שמחובר לנעל בקצה. כמו שפיץ של ערסיות ומכשפות, רק ארוך ובשרני יותר.
דילדו שמתלבש על הסנטר.
דילדו שיושב על האף כמו בתפוז המכני. בילדותי כתבתי לאהובותי מכתבי אהבה בהשראת סירנו דה ברז'רק. אהובתי טוענת שזוהי ספרות נחותה.
ולי יש סצנות מסרטי סלשרים בראש.מסור מכני מהמהם טרם.
פאקינג משינז.
מסור שרשרת שעליו לשונות מחוספסות ורודות מסיליקון ריאליסטי על כל זיז של המסור, נעות בתנועה סיבובית כמו פרפטום מובילה מונע ע"י מקור כוח היולי, קמאי, מיתולוגי, מאגי, מכושף, אלכימי, ודיאבולי.
נס.
היום אני ביצה, מחר אני ים.
אתמול אני אגם קפוא.
יש עוד דילדואים מיוחג'ים?

דליה רביקוביץ' - פורטרט
"היא יושבת ימים רבים בביתה, היא קוראת עיתונים. היא איננה עושה מה שהיתה רוצה לעשות. יש לה עיכובים. היא רוצה וניל הרבה וניל. תן לה וניל. בחורף קר לה קר לה ממש קר לה יותר מאשר לאחרים. היא מתלבשת היטב ועדין קר לה. היא רוצה וניל. היא לא נולדה אתמול אם זה מה שאתה חושב זאת לא הפעם הראשנה שקר לה לא פעם ראשונה חורף ובעצם גם הקיץ איננו נעים היא קוראת עיתונים יותר משהיתה רוצה".

סליחה, אין לי את הספר בבית, אני משאילה מהספריה. זה רק חלק מהשיר. זה מה שהיה באינטרנט.

וניל - סיון שביט

מודדות בגדים בחדר השינה. את, את שלי ואני את שלך.

כל אחת בתורה, מדברת על האחרת, כשהיא בעצם מדברת

על עצמה. יוצאות לקנות גלידה, מרחפות מעל המדרכה.

רמזורים ירוקים מתחלפים לאדומים, באמצע מעבר החצייה.

אני אוהבת אותך ואת אוהבת אותי, אבל אף פעם לא אמרתי

לך את זה ואת לא אמרת לי. יושבות לנוח על הספסל הציבורי

הזמן עוצר לנשום. צוחקות מדברים שקרו פעם, לוחשות דברים

שקורים היום. כמו זוג ילדות מחזיקות ידיים, בחושך המבהיל

ונפרדות ברפרוף שפתיים בטעם וניל.