זכות הציבור לא לדעת.

הם אלו שחסמו אותי. 
והכי מגוחכים הם אלו שחסמו ובאו להגיב לי כאן בבלוג המדהים שלי. 

וכן כל יום הוא יום טוב לסיים בו את הכיבוש.

גם היום.

(חנוך לוין- 1982)

היום  הייתי צריכה להסביר מה זה ״זעקה״-

אז אמרתי שזו צעקה שיש בה כאב.
זהו

שמישהו ירצה להגיד לי

"אצלם רוקדים על הגגות ומחלקים סוכריות כשמישהו אצלנו נהרג"-

שיעבור קודם אצל פייגלין- האיש והשלשול הוורבלי.
הנה כאן-

למי שרוצה באותיות גדולות יותר
https://www.facebook.com/MFeiglin/photos/a.545719195507200/3225157230896703/?type=3&theater

האדם לא צריך טבעת על האצבע בשביל לדעת שיש שם מישהו בשבילו-

בדיוק כמו שהוא לא חייב להתגרש כדי להרגיש לבד.

"איך היא ישבה שם, לבדה, ערומה ולא נחפזת: הייתה שעת בוקר מוריקה ומופזת בגן עדן ושלווה גדולה, ורק ציפורים קטנות סגולות, זוהרות, עופפו בציוצים דקים מעל לעלווה. היא כבר ידעה שעשתה מעשה שאין להשיבו ולא התחרטה. הטעם עוד עמד על לשונה, היא לא תשכח אותו עד יומה האחרון. מה שהדהים אותה יותר מכל היה שלמשך אותם שעה או שעתיים או ימיים או כמה זמן שזה לקח עד שהגיעה להחלטה לתת גם לאדם לאכול מהפרי, היתה ההרגשה שהיא, עכשיו, היצור-האנושי האינטליגנטי הראשון והיחיד ביקום כולו.
הנחש שכב מגולגל בערימה לרגליה, מחויך כולו בחיוך של נחש, כמו שנחש מחייך כשהוא רוצה להיראות ידידותי. אדם, היצור השעיר המגודל הזה, היחיד שדומה לה במקצת, שעד אז בילתה את ימיה בהתחככות הדדית אתו בין הדשאים כמו צמד גורים, לא היה שם, הלך לאכול חרובים או בננות איפה שהוא, זאת אומרת לא היה עוד שם לפירות החומים או הצהובים המאורכים האלה וגם לצבעים שלהם עוד לא קראו כלום, או שאולי הלך לזרוק אבנים על הציפורים מנתרות, גם הן, עדיין בנות בלי שם. והיא חשבה עליו בחיבה מסוימת, כמו אחות גדולה, ובתבונתה החדשה הוא נראה לה רק כפוטנציאל עמום, לא מהוקצע, כמעט רק גוש חומר, והיא הבינה שבכוחה לתת לו את הפרי שיוצאינו מן הכוח אל הפועל, יעשה אותו לאנושי ובמלוא כוחו.
הוא לא ידע, עוד לא היה לו מושג, אבל היא כבר ידעה היטב מה המחיר שהוא עתיד לשלם בעל כורחו, הרעב והמלחמה והבדידות ופחד המוות והמוות עצמו. והיו בה רחמים עליו, רחמי אמת גדולים עד כדי היסוס ממשי, אולי לחסוך לו את כל זה, להישאר יחידה בחטאה; היה עונג רומנטי מסוים בבדידות האבירית המקוללת הזאת, בנשיאה בדד בעונשה הצפוי, בלי שהוא יידע לעולם את גדלות נפשה, כלומר היא כמובן לא חשבה עדיין במונחים כמו "רומנטי" אבל זה בדיוק היה הדבר שאליו התכוונה. מכל מקום היא עצמה ידעה עכשיו שתמות, והיא ידעה שאז יישאר לבדו, בוהה, לא מבין מה קרה, אבל זה לא יהיה נורא והוא ישכח אותה עד מהרה. כלומר היא חשבה על האפשרות שהיא תחיה, כל זמן שתחיה, ואחר כך תישא בעונשה ותמות, כיצור-האנושי האינטליגנטי היחיד שהיה מעולם. והיא חשבה שוב על הבדידות, על כל אי ההבנות הצפויות לה מעכשיו עם הגור השעיר הגדול. היא ידעה שאם תיתן לו מהפרי הוא יבין, זה מה שיבין לפני כל דבר אחר, שהוא גדול וחזק ממנה וינסה מייד להשתרר עליה, היא כבר הבינה שזה יהיה טבעו. המחשבה הזאת כמעט שגרמה לה לוותר, להישאר לבדה בכל זאת, למות בלי סקס, בלי אשליה של אהבה, אבל אז היא חשבה שבמקרה כזה, היא לעולם לא תלד ילד או ילדה: הרעב הזה הוא שהכריע את הכף".

אלאונורה לב, הבוקר הראשון בגן עדן, 1996

תקראו- כייף גדול!

********************************************************************

בין לבין גם צולמתי

...

 הוא אמר-

שחתולים שלא יונקים

שולפים את הציפורניים גם כשמלטפים-

כי לא הייתה שם מי שתתן להם כאפה כשהם היו קטנים-

כי אין מה לעשות, רק ככה לומדים

לא לדקור את מי שעושה לך נעים.

ואני בכלל כלבה

אבל-

הוא אמר וצדק.

הוא תמיד צודק.

תִּכְתְּבִי "אֲנִי רוֹצָה אוֹתְךָ" עַל הָאַמָּה הַשְּׂמָאלִית
וְ-"אֲנִי לֹא רוֹצָה" עַל הָאַחֶרֶת
וְאָז, מִצִּדִּי, שֶׁתִּשְׁכַּח יְמִינִי
הָעִיקָּר שֶׁשְּׂמֹאל זוֹכֶרֶת...

תִּכְתְּבִי עָלַי
אֲפִילּוּ בִּצְבָעִים שֶׁיּוֹרְדִים-
תִּכְתְּבִי, גַּם אִם זֶה לֹא אֲמִיתִּי
תִּכְתְּבִי!
לֹא מְשַׁנֶּה מָה
רַק שֶׁהַגּוּף שֶׁלִּי יַחְשׁוֹב שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי.

כָּתַבְתִּי-

רַק כִּי אֲנִי

כָּל-כָּךְ אוֹהֶבֶת

וּפִתְאוֹם
כְּמוֹ מִשּוּמָקוֹם
רַק חָפַצְתָּ בִּי
בְּלִי לוֹמַר מִילָּה
וּמָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ כָּאן
מְגַשְּׁשִׁים בָּאֲפֵילָה
נוֹגְעִים בְּטָעוּת בַּכְּאֵב

אַתָּה יוֹדֵעַ-
זוֹ לֹא אֲנִי שֶׁהִזְמַנְתִּי אוֹתְךָ אֶל תּוֹךְ הַלֵּב-

זֶה אַתָּה שֶׁנִּכְנַסְתָּ
בִּכְלָל בְּלִי לִשְׁאוֹל
בְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ עָנָה
אֲנִי זוֹ שֶׁגִּילְּתָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים אַחֲרוֹנָה-
שֶׁפֵּירַקְתָּ בִּי מוֹקְשִׁים
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שֶׁקַּיָּימִים
בְּאֵלֶגַּנְטִיּוֹּת שֶׁכָּזֹאת- הַקַּיֶּימֶת רַק בְּנוֹכְלִים
הַכֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁבָּאתָ תָּמִים?

כַּמָּה הָיִיתִי אִתְּךָ
עֵת בָּדַקְתָּ בִּי כָּל קִימּוּר וְכָל עֶצֶם
וּבֵינוֹת יְרֵכֶיךָ הִזְדַּקְּפוּ לְדוֹם-
עֵת זְקִיפַיי נִשְׁמְטוּ בִּי
וְהוֹדֵיתִי בְּעֶצֶב -
גַּם לֵב מְקוּלְקָל צוֹדֵק פַּעֲמִיִּים בְּיוֹם.

*******************************************

עכשיו-

נשאר  הסאדיזם הטהור שלו- והקושי הזה בלעכל את זה

והרגל מגונה ועלוב שאימצתי לכלבה הזאתי

הנקבה המעונה? יש משהו ממכר בזה

הוא צודק שהוא קורא לי נרקומנית-

או טיפשה

הַזְּמַן הַזֶּה
שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ-
בְּלִי בּוּשָׁה
שְׁכַח מֵאִתָּנוּ
וְהִתְחִיל שָׁנָה חֲדָשָׁה