זכות הציבור לא לדעת.

בֹּא תַּרְאֶה לִי עַל הַבּוּבָּה
בְּדִיּוּק כַּמָּה שָׂמֵחַ אַתָּה 
לִהְיוֹת 
לְיָדִי.

כמה לא פשוט לחשוק במישהי

בכלל בלי להתכוון

או לרצות

אני יודעת שזה פשוט אף פחות

כאשר היא בעוונותיה

כלבה-

אני יודעת שהלוואי שהכל היה אחרת

אני יודעת שאני לא באמת מבינה

אך גם יודעת צמרמורת העונג

כשאתה קורא לי כלבה שלי.

אני יודעת שאני לא יודעת

לנשום עמוק

למחול על כבודי

אבל אולי אתה?

תמחל במקומי

תהיה עזר בעדי

(כמו כן חייבים- אבל חייבים להחליף את נתניהו)

״וכששאלתי אותה למה היא הסכימה להתחתן בגיל 12 היא הביטה בי בתמיהה ואמרה-

"את אחותי מסעודה השיאו בגיל 9".
-חנה אזולאי-הספרי-

בכל שיעור אזרחות ראוי להגיד ולחזור ולאמר-

בארץ הזו חיים שני עמים, לשניהם זיכרונות, סיפורים, תרבות, שפה, היסטוריה רגשות. לא תמיד עולים זיכרונות וסיפורים והיסטוריות אלה בקנה אחד והיו כאן כידוע מאבקים ומלחמות ששני הצדדים רואים מזוויות שונות, ושני הצדדים אחראיים עליהם במידות משתנות בתקופות משתנות, אבל כל בני האדם בני דתות ולאומים שונים חיים כאן בצוותא מרצון או מכורח הנסיבות וכולם זכאים לכל הזכויות המובטחות במגילת העצמאות ובמגילת זכויות האדם של האו"ם. יש להכיר בכולם, בכבודם, באנושיותם ובהבדלים שביניהם. אין רק סיפור אחד נכון, ואין רק נקודת מבט אחת נכונה, אף פעם לא הייתם רק 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', לא כשבאתם לארץ כנען שם שכנו שבעת עממי כנען ולא כשהגעתם בימי הביל"ויים בזמן האימפריה העותמנית ששלטה כאן 400 שנה. צריך להבין וללמד את מורכבותה של המציאות שאף פעם אין בה רק שחור ולבן, יש הרבה גוונים והרבה כאבים והרבה זיכרונות אבל לכל אזרח ותושב שומר חוק מכל לאום דת, מין וגזע, יש את הזכות המלאה לחיות בשלום, בחירות, בצדק ובשוויון, בחסד, חמלה, מוסר וכבוד.

הנה לכם משהו שלמדתי רק היום- 

נדיבה שכמותי מספרת גם לכם.
בשנת 1869נשלח קרל נטר מטעם כל ישראל חברים (כי"ח-אליאנס) לסקור את מצב היהודים בארץ ישראל והוא מצא שיש 13,000 יהודים בלבד בכל הארץ, ואף לא אחד מהם עוסק בעבודת האדמה, למעט יהודי אחד במוצא של היום וגם הוא העביר את העבודה בחכירת משנה לערבי. מספר תושבי האוכלוסייה הילידית הערבית היה מעל ל-300,000 [שלוש מאות אלף] איש. הססמא של הציונות "עם ללא ארץ בא לארץ ללא עם" או הישוב החדש בא למקום ישן בלתי נושב, לא הייתה נכונה כלל ועיקר.

וחוצמזה אצלי הכל בסדר.

מחמוד דרוויש-

"יום ראשון-

יושב בבית, אינני עצוב גם לא שמח.
לא אני ולא אף אחד.

ספריי מפוזרים, וורדי האגרטל, אינן מזכירות לי מי נתנה לי אותו במתנה-

היום יום החופש של הזיכרונות, זהו יום ראשון-
יום שמסדרים בו את המטבח ואת חדר השינה כל אחד לחוד ומקשיבים למהדורת החדשות הרגועה-

כי אין מלחמה בארץ...

הכי אני אוהבת בירושליים זה את הדרך חזרה הביתה-

ומאז שאני ללא רכב אני עושה את הדרך לרוב במונית שירות. 

חלקם זוכרים אותי כשהייתי עושה את אותה הדרך רק ללא המלאכים.

היום בדרך חזרה חשבתי עליך-

ועלי האישה העגולה שעשית אותי-

(שהזמן הזה עושה לי)

בתחושה שלי נדמה כאילו שנים אני כזאת עגולה-

אני מסתכלת על שומדבר-

ואם יסתכלו בתוכי אפשר לראות-

אותך ואותי-

אותי בעיקר מחייכת-

ואותך כזה מושלם.

כולם סביבי צבעוניים-

ברדיו רמאללה מספרים מעשיות על הרי געש שפולט אש מלועו-

ואותי שוב מריירת ונוזלת-

אני חושבת שהיית יכול לכתוב מוזיקה נהדרת-

אני עירומה והרגליים שלי-

כל הכיעור נעלם לפתע.

אני רואה אותי בדיוק כמו שאני-

אני לא מצליחה לראות אותי כנערה.

זה הגיל...?

אני לא יודעת אם בהחלט אני מאושרת-

אבל לפעמים אני עומדת וכאילו בתדהמה-

אני אומרת לעצמי שמה שקורה לי-

שהמצב שלי הוא כמו נס-

ואני ממלמלת ביני לביני זה מאלוהים-

או שאולי זה אתה?

שיהיה לך ברור-

שאני כנראה אזכור את הימים האלו-

(תשעה חודשים)

כימים מאושרים ביותר-

היפים ביותר של חיי-

כי מי יודע לאן עוד אוסיף להתגלגל-

מה יוסיף לקרות לי-

מה יתגלגל בשבילי.

ושאתה כמו המושיע שלי

לא ידעתי

ואני עדיין לא לגמרי יודעת
כמה דברים קורים להם בהיסח הדעת
מפה לשם, מתישהו הערב-

שוב הבנתי שאני אוהבת אותו

בדיוק כמו שהוא אותי.

לא נגענו:

"זאתי: אהמממ

זאתי: תספר לי אדוני
מה חשבת עליי כשהיית בצפון?

ocd: אאאא.....
רגע הראה לך

זאתי: חחח

 ocd:

זאתי: יאאאאא

יו
אני לא מאמינה

ocd: למה?

זאתי: מרגש
אדוני
וואוווו

ocd: היה ערב של שירה בציבור לייד מדורה
חילקו שירונים
וקראתי את המילים
וחשבתי עליך

זאתי:
ירח שלי אתה.

ocd:כלבתי שלי"

תכלס- שלו.

כמעט שכחתי-

(כל יום הוא יום טוב לסיים את הכיבוש-גם היום)

היפים בפני עצמם-

אלה שלא צריכים פילטר מהמם או פוטושופ כי הם כל כך מיוחדים וחד פעמיים בדיוק כמו שהם.
יש לי אוסף רגעים כאלה.

תודה על ערב מקסים ובוקר עמוק שרק איתכן כנראה זה יכול להיות. 

חביבתי- על שאת ומי שאת אל תשתני. 

ואת חייתי- על אנרגיות של שלווה ותבונה-

הפכתן את ערב החג להיות בהחלט חגיגי. 

(כמו כן אני סבורה שחייבים להחליף את נתניהו במנהיג/ה דמוקרטי/ת)

חייבת לומר שאני בהחלט חשה בהבדל-
והשנה הזו ללא ספק טומנת בחובה חידושים והפתעות למכביר.

ובכלל אם יש גן עדן. לכלובי שמור מקום שם-

תאמינו לי-

זאתי יודעת למה היא מתכוונת. 

(כמו כן אני סבורה שחייבים להחליף את נתניהו במנהיג/ה דמוקרטי/ת)

"האמת, כל האמת, ושום דבר מלבד האמת"-

ככה הם תמיד אומרים בכל הסרטים האמריקאים האלה-

ואני חושבת לעצמי שבשביל מה ההיסטריה הזאת וההדגשה המשולשת-

קצת מוגזם, לא? יאללה, אמת נו, הבנו.

הם רוצים שתגיד אמת-

בסדר. זה ברור.
ופתאום, כשאני מסתכלת קצת יותר מקרוב על הציר הזה של אמת-

 חצי-אמת  לא-אמת-

אני מבינה כמה חצי-אמת יכולה להיות ממש דומה לשקר-

ולעוות לגמרי את כל התמונה.
אתמול אמר לי חבר יקר שצריך לבטל את המילה "תובנה"-

היום אני שמחה שבסוף לא ביטלנו אותה.

(כל יום הוא יום טוב לסיים את הכיבוש-גם היום)