הרופאים המליצו לי לכתוב. כתיבה רפלקטיבית כזאת, יומיומית, לעצמי.
לעצמי אני לא כותבת ולכן אני זקוקה לנמענ.ת.
אז אני מחפשת מישהו.י שזה מעניין אותו, שירצה לקרוא, שינהג בדברים שלי בכבוד, שיכיל ושאלה יהיו היחסים ביננו.
יש כזה?
שנתיים.
לפחות.
לא נולדו לי עוד מילים.
סמים, כמובן.
יש את אותנו.
אבל אין
את אותנו.
אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא לוחש אותנו?
באופן כללי אני מתחשבת.
גם באופן מותי, מהותי.
זו עונה טובה למות.
אבל חם, אמות מתישהו בזמן אחר.
השלום שלך לא מכחיש את הפרידה,
שלי כן.
וכדי שאימתי תהיה שלמה
אפגוש אותך שוב,
במעלית.
טוב
לא תגידו
מזל טוב?
חארות
מכחישי שואה
חיים יקרים,
אתם דפוקים.
(יש ספר כזה)
זה הקלף החדש שלי.
הולכת לטרוף
את החפיסה.
