לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 17:36
אין אימה גדולה
מזו.
ושנינו יודעים
איך צמחה,
מי מטפח אותה.
איך אדאג שלא יהיו
לה
אמצעי
הגנה
משל עצמה.
אין אימה גדולה
מזו.
ושנינו יודעים
איך צמחה,
מי מטפח אותה.
איך אדאג שלא יהיו
לה
אמצעי
הגנה
משל עצמה.
לא
יחצה את הגבול
ויפול לתוך
הידיים החדשות,
הוא ילך לאיבוד.
גם ככה לא נשארו לי חלקים.
אני לא יכולה
להרשות לעצמי.
שתאכל
אוכל
אחר.
חרא.
שמן שקדים בעור הפנים
מושק בכל השאר
סיגריה
דפדפת ופיילוט 7v
אני רוצה לכתוב.
זה יגמר בבכי.
איפה הדלת,
המעלית,
המדרגות.
איפה החלון.
עכשיו,
איפה אנחנו?
באסה לכן.
גם לכם באסה,
שלא תחשבו.
למכשיר שמיעה טוב יותר.
ככה, לרגעים, אני יכולה לדמיין
שהעולם
אינכם יותר.
עומד זין.
את זכות הקיום שלי אני שואבת
עם דייסון.