זכות הציבור לא לדעת.

 מוקדם בבוקר-

רק אני והרחוב בחוץ- לבד. ממול בא איש. לבוש לבן- זקן וציציות.

עיניו מורכנות- מרוכזות- ורק מחוות ידיו ושפתיו הנעות ללא קול מראות שהוא שקוע בשיחה אישית מאוד- פרטית מאוד-

עם משהו או מישהו שרק הוא מודע לקיומו כנראה.

ואני? בחיבה אני מסתכלת עליו.

מקווה שהוא לא מיואש מדי.