השעה היתה כבר רבע לתשע, אני קופץ מהמיטה, "פאק אני מאחר" צועק לעצמי
נרדמתי כל הלילה ולא התקשרתי לענת. למכללה הגעתי באיחור של שעתיים, כשנכנסתי לכיתה הפרצופים המוכרים עם חיוכים של "שוב לילה קשה ?" .
הפסקה, אני יורד במדרגות מנסה לשמוע את קולה בין ההמון שבקפיטריה, לפתע אני קופץ, הרטט של הטלפון הקפיץ אותי ואני רואה את מספרה על הצג. "שלום לך, יש לך תירוץ טוב למה לא התקשרת? תתכונן" השיחה נותקה, אני מחייך לעצמי, מדמיין את עיניה יורקות שוב אש לכיווני, חיוכי נמתח יותר, ממשיך את ההפסקה עם חברים אוכל ומחפש אותה בעיני אך היא איננה. נכנס לשיעור עוברות שלוש שעות ושום רמז היא לא יוצרת קשר. אני מתחיל לחשוד, מה היא זוממת? מה היא מתכננת? השיעור נגמר ואני קם, סיוון ניגשת לעברי ואומרת לי שהיא פגשה מישהי בשירותים שביקשה ממנה למסור לי מכתב בסוף השיעור, אני לוקח את המכתב וקורא
שלום לך אדון נכבד
חיכית שעות לטלפון ממך, ההתנהגות שלך לא הולמת את מעמדך ולכן החלטתי לנקוט במעשה
תגיע לכיוון התחנה, חכה לי בכניסה של לווינסקי בשעה שלוש שלושים וחמש בדיוק, לא מומלץ לך לאחר!!! ענת
קפלתי את המכתב והסתכלתי על השעון השעה היתה שלוש שלושים, חייכתי לעצמי, מה הכלבה חושבת שהיא? היא תתן לי הוראות? היא ממש מתבלבלת. לקחתי את עצמי והגעתי לתחנה נכנס דרך כניסה אחרת ומגיע לכניסה של לווינסקי, התבוננתי בה הולכת הלוך ושוב בעצבנות מסתכלת לצדדים, לא עולה בדעתה שאני מתבונן בה עוברות דקות והשעה כבר שלוש ארבעים, אני רואה אותה מתבוננת בשעון שוב ורוקעת ברגלה בכעס, אני מתקשר אליה ורואה אותה אוחזת את הטלפון ומתלבטת לענות או לא, תעני כלבה שלי, אני לוחש לעצמי, היא עונה - "מה אתה חושב לעצמך? , לא מתקשר, לא טורח להגיד שאתה מאחר, מה זה? מי אתה חושב שאתה? אתה תענש על זה קשות" כל הזמן שהיא צועקת היא לא שמה לב שאני כבר נמצא מאחוריה, כף ידי פגשה את ישנה והקפיצה אותה מעלה, הפלאפון כמעט ונשמט מידה, "שקט כלבה" אני אומר לה בשקט ונועץ את מבטי לעברה, "מה יש לך ביד?" אני לוקח ממנה את הדף ופותח, "אני רואה שאת הכנת רשימת תכולה ואפילו מעניינת אני הייתי אומר, אך מה זה אני רואה שהכל מכוון לכיווני? סטראפון? גאג? אזיקים?" הפסקתי לקרוא ורואה אותה מחייכת ומסמיקה אך מנסה לשלוח לי מבט מתריס לעיני "אני רואה את תכננת לחגוג עלי? את חשבת להעניש אותי? אותי!!!!" הגברתי את קולי ונצמדתי אליה "בואי כלבה יפה אנחנו נסביר לך טוב מאוד מי כאן הוא מי ומי כאן היא מה" אחזתי את ידה ונכנסנו לאחר בדיקה בטחונית לתחנה, הגענו לסקס סטייל ונכנסנו, הצמדתי אותה אלי שוב ולחשתי לה באוזנה, רדי על ארבע, ענת נדהמה, היא לא הוציאהמילה אחת מאז שאני שטפתי אותה קלות בחוץ מאז שידי חבטה בישבנה מול המון של אנשים, עיניה של ענת הסתכלו אלי בתחינה שאני אוותר לה, דמעה ירדה מעינה "אני מבקשת שלא תעשה את זה" נעצתי בה מבט "בבקשה ממך לא" הסתכלתי עליה "מי מבקשת? ומה היא מבקשת" ענת הבינה מיד "הכלבה שלך מבקשת שלא תתן לה להיות על ארבע מול האדם כאן" המוכר הסתכל עלינו אך לא בתדהמה, הוא כבר רגיל לראות דברים כאלה, "תרדי עכשיו" משכתי אותה מטה והיא ירדה עם מעט חוסר רצון...
"שלום, אני רוצה שתראה את הרשימה שיש כאן, היא מיועדת לגבר אני הולך להפוך את לרשימה שמיועדת לכלבה" הסתכלתי על ענת והיא הסתכלה עלי מלמטה, ליטפתי את ראשה ירדתי אליה ונישקתי אותה על הפה נשיקה ארוכה וסוחפת, התרוממתי שוב לדלפק, "את הסטרפאון נחליף לדילדו ממממממ ההוא....." הצבעתי על השחור הנחמד, אזיקים תביא לי גם, גאג זה גאג אבל שיהיה כדור בצבע אדום" המשכתי לתת לו הוראות מה להביא ומה לשפצר"קומי כלבה" ענת קמה נישקה אותי ונצמדה אלי חזק לא רוצה לעזוב, המוכר הסתכל עליה ואמר "אתם מאוד יפים יחד רואים שאתם הרבה זמן יחד" חייכנו אליו ואחד לשניה מאחר ושנינו ידענו את התשובה......
שילמתי ויצאנו החוצה, "אני נוסע הביתה אני לוקח את מה שקניתי, אני אתקשר אליך היום, ואני מצטער שלא התקשרתי אליך אתמול, פשוט נרדמתי כל הזמן חשבתי עד שנרדמתי" ענת הסתכלה אלי עם מבט של הערצה על הכנות שלי, על הכוח שלי להודות בטעות "אני מבינה לא חשבתי לרגע, אני מצטערת שתקפתי ועל כך שתכננתי להעניש אותך" צחקתי "להעניש אותי? את צריכה להבין שאני דומיננטי, אני לא יכול כרגע להתהפךכי אני לא כזה ולא הייתי, אם אני אתן את עצמי לך אני עדין שולט כי אני אגיד לך בדיוק מה אני רוצה, אני אתן את עצמי לך אך לא כרגע" ענת הסתכלה והנהנה בראשה להבנה, "על מה חשבת אתמול ? עלינו ?" עניתי לה בחיוב "ומה המסקנה שהגעת אליה?" הסתכלתי לתוך עיניה "אני כאן טיפשונת שלי, אני איתך זאת התשובה שלי לך ולעצמי" נשקתי את ענת בחוזקה והרגשתי שוב את טעמה המדהים, לחלוח של דם שוב הציף את פי כאב קל בשפתי אמר לי איפה בדיוק הפצע שענת שוב פתחה בפי ,"התרחקתי ממנה הסתכלתי וראיתי שוב את המבט המטריף בעיניה, הירוק שיורה אש אל תוך עיני, חייכתי הסתובבתי ונעלמתי...........
לפני 20 שנים. 17 באוגוסט 2004 בשעה 9:56