הרבה ועוד קצת...

צלצול טלפון קטע לי את רצף המחשבה, חיוך נפרס על פני לכשראיתי את מספרה על הצג. "התגעגעתי" נשמע קולה של ענת מעבר לקו, "מה שלומך?" שאלתי בקול שמסתיר את התרגשותי לשמע קולה, "אני בסדר, חיכיתי שתתקשר אבל לא יכולתי להתאפק אז התקשרתי אליך, אני רציתי להגיד לך שאני בדרך אליך ... "הייתי לרגע בשוק אך התעשתתי "את מה ???, את בדרך אלי? למה לא התקשרת לפני? אולי אני בדרך לסידורים?" שיקרתי שמחתי לשמוע שענת בדרך אלי, "אתה רוצה שאני אסתובב? אני עוד יכולה לעשות אחורה פנה ולח........", התחלתי לצחוק "טיפשונת שלי יאללה תגיעי מהר רק תעצרי שניה בצד הדרך", "רק רגע אבל למה ?" עניתי לה " אל תשאלי למה, פשוט תעצרי כשאת יכולה", "אני עוד שניה עוצרת מח]שת מקום לעצור, אוף כבר הקרציה הזה, אני שונאת לנהוג ברחוב הזה", "איזה רחוב את ענת?", "אני נמצאת על בן יהודה", מצויין אני חושב לעצמי פשוט מעולה, בהתחלה חשבתי לעצמי שענת כבר ברך המהירה אך היא לא, דבר זה רק זיכה את ענת במשימה ראשונה ופחות קלה משחשבתי לתת לה, "תקשיבי כלבה שלי, את נוסעת עכשיו לחנות סקס הקרובה ביותר, את ניגשת למוכר, מבקשת ממנו באט פלאג קטן ומתקשרת אלי, את מבינה ?", קול הרך והכנוע של ענת נשמע מלא התלהבות אך משלוב בכניעה,"אני מבינה, אבל מה יהיה אם ..... ", רק לשמע המילה אם, המילה שמעוררת ספקות הרתיחה את דמי, "אני לא רוצה לשמוע את המילה הזאת, מה יהיה אם, ברור לך כלבה? ותשני את הגודל הקטן לבינוני", "ענת השתתקה יכולתי להרגיש את ההלם שהיא נמצאת מהצד השני של הקו "כן אני אעשה כל מה שתגיד לי, אני יכולה ללכת ?" עניתי לה עם חיוך בקולי " כן כלבה שלי את יכולה ללכת רק תזהרי לי בדרך"....
הצלצול טלפון, "חצי שעה לקח לך? מה קרה?" ענת נשמע מרוגשת אך לא מבינה מה לא עשתה כשורה "לא היה לי נוח בהחלה להיכנס עשיתי פטרולים עד שנכנסתי, אתה צריך להבין אני התביישתי לקנות לעצמי את זה" חייכתי "זה בסדר מתוקה שלי את באוטו נכון?,, תשובה חיובית נשמעה מער לקו "אני רוצה שתמצצי את הבאט שלאג ותדחפי לך אותו לישבן, הכלבה שלי מבינה" ענת התחילה לגמגם "אבל...., אבל אני צריכה לנהוג עם זה, אני......, אני לא......., אני לא יודעת איך אני אצליח" קולי הפך לקשוח בהתאם למצב רוחי "הכלבה שלי תעשה מה שאני אומר לה וסעי בזהירות, עכשיו אני רוצה לשמוע אותך שמה אותו בתחת שלך, שימי אותו כלבה", מעבר לקו שמעתי את ענת נאנקת ומתאמצת להכניס אותו פנימה, צעקות קלושות של הסתרת כאב נשמעו שוב ושוב, עד שהיא החלה להאנח "את נהנית מזה כלבה, רק שלא תגמרי לי בדרך, אני מזהיר אותך לא לגמור, את מבינה !", ענת ענתה לי בצייתנות "הכלבה שלך מבינה, היא לא תגמור" חייכתי לעצמי " יפה מאוד, אני אסביר לך איך להגיע אלי" לאחר הסבר קצר שבמהלכו שמעתי את קולה ונשימותיה עולות ויורדות בקצב מתגבר הזהרתי אותה שוב שלא תגמור, "יופי כלבה מתוקה שלי, סעי לי בזהירות ועוד דבר קטן, כל פעם שרכב עוקף אותך, אני רוצה שתתני קפיצה קלה על הכסא, שיכנס לך טוב לתחת, את כמובן תסעי לך על הנתיב האמצעי ולא לעבור את התשעים קמ"ש, מחכה לך כלבה שלי, ושוב סעי בזהירות"... סגרתי את הטלפון והלכתי להתארגן לקראת המפגש שלי עם ענת.......