הרבה ועוד קצת...

"על הברכיים זונה שלי, את הולכת לסבול" ענת הסתכלה אלי עיניה יורקות אש ירוקה, היא נסתה להשתחרר אבל אחיזתי היתה חזקה מכדי שהיא תשתחרר ממנה, הכאבתי לה קצת יותר ולחצתי את ידה מטה, ענת ירדה על ברכיה "יופי כלבה שלי, ככה צריך להיות, את ממש כמו גורה שצריכה אילוף תכירי את המאלף שלך" הוצאתי את איברי שרצה כבר להתפרץ ממכנסיי, ענת מיד פתחנ את פיה והחלה למצוץ כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא רואה את איברי אחרי שבועות שלא קיבלה לטעום ממנו "לאט כלבה שלי, לאט אמרתי לך" משכתי את ראשה אחרוה מהשיער ונתתי לה מבט חודר, ענת כבר הבינה שאני נותן לה את הקצב שאני רוצה, היא פתחה את פיה ואני התחלתי לזיין לה את הפה, מכניס את אברי בהתמדה ונותן לגרונה לבלוע אותו, קולות קלים של השתנקות רק עודדו אותי יותר להמשיך,"תמצצי כלבה תמצצי, את אוהבת את זה" ענת הסתכלה עלי עם עיניה וקרצו לי במבט זדוני וחרמני, היא ממש אוהבת את זה, המשכתי ככה תוך כדי שאני מוציא את איברי לעיתים וסוטר לה על לחיה, ענת בכל פעם ניסתה לשאוב אותו פנימה אך משיכה קלה בשיערה הבהירה לה שאני הוא ששולט כאן ולא היא, אחיזתי בשיערה הלכה והתהדקה ענת החלה לייבב "עוד מעט כלבה שלי, עוד מעט את תשתי" , המשכתי לזיין את פניה חזק הפה שלה היה כל כך חם ולח ואז דחפתי את איברי עמוק לתוך גרונה ושטפתי אותו בזרם חזק של שפיך לתוכו, ענת ניסתה למשוך את ראשה אחרוה אך לא יכלה מאחר ואני הצמדתי אותו חזק, גמרתי לתוך פיה של ענת והיא עדיין משתנקת ונחנקת קלות, הוצאתי הרפתי מהאחיזה וציפיתי לכך שהיא תמשוך את ראשה לאחור אך טעיתי, היא סיימה את משימתה, לא הייתי צריך להגיד לה ללקק כמו בפעם הראשונה היא עשתה זאת לבד, האילוף התחיל והיא הראתה את כל הסימנים לרצות אותי, "יופי כלבה שלי, אני מאוד גאה בך, עכשיו אני רוצה לדעת, הכלבה שלי רוצה לגמור?" שאלתי תוך כדי שאני מסתכל על ענת מלמעלה שהרי היא לא קיבלה פקודה לעמוד שוב,"רק אם אדוני רוצה שאני אגמור" ענתה, סטרתי לה על פניה ומיד ליטפתי, "קומי!!!" פקדתי ומשכתי אותה משיערה כלפי מעלה, "כשתהיי מקולרת אז ורק אז את תקראי לי אדוני ואני אקרא לך בשם שאני אבחר, אבל עד אז את הכלבה שלי, לא יותר מזה..."ענת הבינה שהיא צריכה לעבור תהליך ועיניה הראו שהיא מוכנה לכך, "עכשיו הכלבה שלי לא תגמור, אני אתקשר אליך ורק אז אני אנחה אותך" עיניה של ענת הפכו להיות דומות לעינים של כלבלב שלא נתנו לו את האוכל שלו, "מה? קרה משהו?" ענת השיבה בשלילה תוך כדי שראשה מביט על הרצפה וידיה שמוטות לצדדים,סידרתי את עצמי התקרבתי וחיבקתי אותה חזק ואז חשתי רטיבות על החזה שלי, חיזקתי את אחיזתי בה,"אני איתך ענת, אני איתך" ענת החלה לפרוץ בבכי "אני לא מאמינה שאתה עושה לי את זה, אתה לא נותן לי לגמור, אני לא מאמינה, למה? אבל למה ? אני לא מבינה? מה לא ריציתי אותך מספיק? כל כך השתדלתי ואתה, אתה פשו..." סתמתי את פיה בידי עיניה נפערו, התחלתי לללכת קדימה והיא אחרוה עד שהצמדתי אותה אל הדולחן בקצה של הכיתה "את רוצה לגמור? את רוצה לגמור?" הסתכלתי עליה ועיני ירוקות אש, ענת הסתכלה והבינה שעדיף לה לשמוע להוראותי, ענת הנהנה בראשה לשלילה, "לא הבנתי את רוצה לגמור?"שאלתי שוב "לא אני לא רוצה לגמור!" ענתה תוך כדי בכי "לא הבנתי אותך תחשבי לפני שאת עונה, את רוצה לגמור כלבה?", ענת לפתע הבינה "לא הכלבה לא רוצה לגמור, הכלבה לא צריכה לגמור, לא מגיעה לכלבה לגמור" עיני עדיין היו נעוצות בעיניה של ענת חודרות וקודחות לתוך מוחה "ולמה לא מגיע לכלבה שלי לגמור?" שאלתי "כי הכלבה שלך לא העריכה מספיק את מה שהיא קיבלה, הכלבה שלך גרגרנית" התרחקתי מרחק של צעד אחד ממנה "נכון הכלבה שלי לא העריכה מספיק את מה שהיא קיבלה ולכן את תקבלי עונש, אני אוסר עליך לאונן אלא אם כן אני אגיד לך" עיניה של ענת נראו כאילו היא נכנסה לבהלה, לקחתי ממנה את השליטה על גופה, אסרתי עליה את התחביב שלה, את רגע הפורקן והתייחדות שלה עם עצמה, "הכלבה שלי הבינה את מה שאמרתי לה?", ענת הסתכלה אלי "כן הכלבה הבינה" ענתה לי, התקרבתי אליה חיבקתי אותה "כדי מאוד שתעשי את מה שאני אומר לך, ברור!!!" לחשתי לתוך אוזנה, ענת כרכה את זרועותיה סביבי וחיבקה אותי חזק חזק הרגשתי לחץ קל על צלעותי אך נהנתי מכך, "כן ברור לי" ענתה, "יופי, אני שמח, תני לי להיות גאה בך, אני אקח אותך לשיאים שלא הגעת אף פעם" לחשתי לה "עכשיו בואי נזוז נלך לאכול" אמרתי לה תוך כדי כך שאני משתחרר מאחיזתה "לאכלו? אני לא רעבה שבעתי" ענת ענתה תוך כדי שעיניה נעוצות בי וחיוך מרוח על פניה, אני כל כך אוהב לראות אותה מחייכת זה עושה לי כל כך טוב הייתי מופתע מהתשובה שפשוט קירבתי אותה אלי ונישקתי אותה חזק כל כך שהרגשתי שוב זרם טעים בםינו, זרם לחלוחי של דם ירד משפתי אחרי שענת שוב נשכה אותי בלהט של נשיקתה המשכנו להתנשק למשך עשר דקות ויצאנו החוצה דרך הדלתץ הצדדית של הסטודיו לעיצוב מוצר, הרי אנחנו לא אוהבים ששואלים אותנו יותר מדי שאלות כמו מה אתם עדיין עושים כאן השעה כבר ארבע וחצי, התחבקנו כל הדרך, הולכים לנו שמחים שיש לנו אחד את השני ושהקרח שהיה התנפץ היום כפי שלא יכולנו לתאר לעצמנו, היתה לי מין תחושה של שייכות, תחושה שונה מכל סשןקצר או ארוך שהעברתי אי פעם, תחושה שכאילו אנחנו מכירים המון זמן, תרגע אמרתי לעצמי הדרך ארוכה, חייכתי לעצמי, "מה אתה מחייך?" שאלה ענת תוך כדי שאנחנו צועדים לכיוון התחנה המרכזית של תל אביב עוברים דרך מפעלים קטנים ואפורים, סובבתי את פני לכיוונה של ענת והסתכלתי בעיניה "לא סתם ניזכרתי באיזה בדי...." טראח הרגשתי זעזוע בכתפי והרגשתי איך אני נתקל כאילו בקיר, ענת גם כן עפה קלות יחד איתי הצידה כשאנחנו רואים איזה גוש בשר מעורבב במראה ערסי, אדם גדול וגבוה עם מכנס ג'ינס כהה וחלצה לבנה צמודה שמראה שהבטן היא לא הצד החזק שלו כמו שהידיים שלו כן, הוא היה נראה כמו מפתחי ידיים שנמצאים בחדר כושר אבל מהסוג ששוכח שיש גם בטן להוריד, "הלו תזהרו לאן שאתם הולכים" אמר לי גוש הבשר הזה
"מה?, תגיד לי אתה בסדר?, אתה נתקע בנו ואומר לנו לשים לב? אתה לא בסדר אל שטויות אני ממש לא בקטע לריב איתך, הכל נסלח" אמרתי תוך כדי שאני מסדר את אחיזתי בענת שעדיין היתה קצת בהלם מהנעשה מסביב, "מה אמרת לי?" אמר לי הערס תוך כדי כך שהוא שולח את ידו לכיוון החולצה שלי, עשיתי צעד אחרוה הרחקתי את ענת והרמתי את ידי להגנה מכל מכה שלא תבוא "אני ממש לא בעיניין הזה, אני ממש לא רוצה לריב איתך, בוא נעזוב את זה" אמרתי לו תוך כדי שאני בוחן את הסביבה מחפש דרך מילוט כי אני מאמין שעדיף לברוח מאשר להיקלע לקטטה שאף פעם אינך יודע איך היא תגמר,"יא מניאק" צעק וידו הימנית נשלחה לפתע לכיוון פני,
ידי עלתה ובלמה את ידו , "תברחי ענת" צעקתי ומיד הבנתי שהאימונים שלי תצריכים כרגע להוכיח את עצמם, בלמתי שוב את ידו השמאלית, הוא שלח בעיטה והתחמקתי שוב, תנועותיו היו איטיות מאחר והוא היה גדול וכבד אז צפיתי את תנועותיו, "אני לא רוצה לריב" צעקתי תוך כדי שאני מגן מעוד אגרוף, האגרוף הבא שלו נכנס לי לתוך הבטן, נשארתי לעמוד והרגשתי כאב בתוך איברי, הוא עמד לרגע המום מכך שנשארתי לעמוד, נעצתי מבט בעיניו, הוא נעץ בחזרה מבט מחיוך שאומר לו שהוא הולך לזכות כנראה בטרף קל, עשיתי צעד אחד אחרוה תפשתי מרחק נוח יותר, לפתע הוא הרים מקל שראה ברצפה חייך שוב בבטחון "אתה הולך לאכול אותה בן זונה קטן, אני אדחוף לך את המקל הזה עמוק" הוא הרים את המקל באוויר צעק ובא אלי עם מכה מלמעלה, מיד זיהיתי את הטעות הבסיסית שלו והתקדמתי אליו עם בעיטה צידית, הרגל שלי ננעצה לתוך הצלעות התחתונות שלו בדיוק כשהיד שלו היתה למעלה, כל התנופה שלו הפכה לעזר כנגדו, הוא פער את עיניו והתעופף אחורה כשאני יישרתי את הרגל, צעקת הוצאת האנרגיה שלי עדין הדהדה החוצה, הוא השתטח על הרצפה תוך כדי כך שהוא נחבט בחוזקה, התקדמתי אליו, ראיתי שהוא עוד המום, "אמרתי לך אני לא רוצה לריב איתך" לחשתי אליו לתוך האוזן ושלחתי את ידי להרים אותו מהרצפה, הוא הסתכל אלי במבט מבולבל, לא מבין מה אני רוצה ממנו "קום" אמרתי לו "אבל תפסיק בבקשה ממך" אמרתי לו בקול מרגיע יותר,הוא שלח את ידו לידי והרתומם מהרצפה בעזרתי תוך כדי שהוא פולט אנחה של כאב ומחזיק את צלעותיו, "סליחה אבל לא השארת לי ברירה, "זה בסדר" הוא אמר "אני מצטער", אמר שוב, אנשים שהיו ברחוב מיהרו לראות מה קרה, עזבתי אותו שם ממהר מחפש את ענת וקולט שהיא ראתה את כל המתרחש מעבר לכביש, רצתי אליה, מחכה לרגע שאני אאחוז אותה בזרועותי שתעיר אותי מהסיוט הזה, התקרבתי אליה והיא אלי התחבקנו כאילו אנחנו רואים אחד את השני אחרי שנה שאנחנו לא, "פחדתי" אמרה לי "האמת שגם אני, שנים שלא קרה לי דבר כזה, ממש סרט" עניתי לה תוך כדי שאני שולח מבט לראות שהכל בסדר עם הבחור, ראיתי אותו נכנס למכונית ונוסע, "אתה רוצה לבוא אלי לדירה?" שאלה אותי ענת "אני חושב שאני אסע הביתה, יש לי מלא שיעורים, אבל אני אתקשר אליך בערב ונדבר" נפרדנו בנשיקה ארוכה שסיימה את אחד הימים הכי מפתיעים בחיי, התקדמתי לכיוון התחנה אך הפעם מהצד השקט יותר תוך כדי שאני שוקע בהירהורים על המצב החדש שאני נכנס לחיי, אתה באמת רוצה להיכנס לזה שוב? שאלתי את עצמי....
כל הנסיעה שקעתי בהירהורים, כדי להיכנס לזה? הרי כבר היית במקום של הנתינה, כבר נתת, כבר השקעת, כבר שקעת ואף יותר מפעם אחת, אתה בשל לזה? אתה מוכן לתת שוב? מרוב מחשבות החלטתי לשים ראש על החלון ולהירדם.