הרבה ועוד קצת...

נכנסנו לכיתה והתיישבתי עדיין חושב על ענת. "של מי העבודה הזו?" שאלה המרצה תוך כדי שהיא מסתכלת עלי ומנסה להעיר אותי, חייכתי כי הבנתי שמסתכלים עלי בזמן שאני נמצא בפלנטה אחרת, "אז את המתכוון להסביר לנו על מה העבודה?", הסברתי על העבודה על מה אני מנסה להעביר דרך הפורמט והטכניקה, תקשורת חזותית בכל זאת, סיימנו את העברת הביקורת והמשכנו את השיעור, השעה וחצי הבאות עברו מהר והשעה היתה כבר שתים עשרה יצאתי להפסקה אכלתי את השניצל של איציק, הספקתי ללכת למחשבים להמשיך פרוייקט והלכתי למדפסת, לפתע ריח מוכר עבר לי באף, ריח של בושם קנזו מדהים, ריח של רעננות, הרגשתי כמו חיה שעלתה על עקבותיה של טרף, ואכן הטרף נמצא, צדתי אותה בעיני וראיתי אותה ממרחק של חמש עשרה מטר כשמישהו מניח את ידו עליה והיא מנסה באלגנטיות לצאת מהסיטואציה, המצב הזה לבחון מרחוק את תגובותיה היה נחמד כי היא פשוט נפנפה מדרכה את אותו בחור שניסה לקחת ממנה את הטלפון, שמחתי, הלכתי להוציא את ההדפסות ועליתי מהר לכיתה לשיעור הבא, אהבתי את ההרגשה שהיא לא שמה לב אלי שראיתי אותה מרחוק ובחנתי אותה איך היא התמודדה עם הסיטואציה. המסדרון היה מלא באנשים ואני עשיתי את דרכי בתוכם, עובר במרכז הזרם של האנשים אחדים מפנים את דרכם ואחרים פשוט נתקעים בי ואני ממשיך בדרכי נכנס לכיתה.
השיעור הבא היה שיעור עיוני בתאוריות שיווקיות, נושא מעניין למדי מאחר ואני מתעניין ובחושב על כך שבעתיד אהיה מנהל של עסק אחד לפחות, תחושת העצמאות היא טבועה בי ואני לא כל כך אוהב להיות תחת מרותם של אנשים, השיעור כמעט ונגמר והשעה היתה שלוש ועשרים, קםלתי את הדברים ויצאתי מהכיתה מסתכל על המרצה שלי ומחייך אליה חיוך שלא נותן הסברים אלא פשוט אומר שיש לי דברים דחופים לעשות.
ירדתי מהר במעלית ועשיתי את צעדי לכיוון הכיתה שלנו, מקום המפגש, התקדמתי והתחלתי לחוש את האדרנלין זורם לי בגוף, הלב שלי דפק בכל הגוף ותחושה של עליונות עצומה החלה לזרום בי, אנרגיה עצומה הרגשתי איך שממטר שמונים וחמש אני הופך למטר תשעים, את התחושה הזו אני מכיר לפני שאני עולה לקרבות ושם אני עולה עם חיוך שמסווה את הרצון שלי להוציא מכה אחת, מכה אחת מושלמת שתגרום ליריב שלי לטעום את המזרון וכשהוא שם אני מרגיש את מלוא העוצמה שלי, התקרבתי לכיתה ומשום מה המקום היה חשוך יותר התחלתי לחשוד שמה יש משהו שמחכה לי והרגשתי דרוך יותר, פתחתי את הדלת ואור של שלוש נירות פזורים על הרצפה האירו את עורה הלבן של ענת נכנסתי פנימה "סגור את הדלת" אמרה לי ענת בטון קצת שונה, סמכותי יותר, מחוספס יותר, שונה מהקול שהכרתי עד כה, הסתובבתי לסגור את הדלת וענת התנפלה עלי נעצה את ציפורניה על צווארי ולחשה לי "עכשיו אתה שלי !!!", ענת הצמידה אותי בחוזקה אל הדלת וגופי נצמד אליה בחוזקה, ניסיתי להזיז את ידה אך תוך שניה הבנתי שזאת טעות, ידה השניה לחצה על אברי והרגשתי שאני מתחיל להרגיש ריחוף קל, התחלתי להרגיש את דפיקות הלב עד לאיברי שעמד והתקשה מרגע לרגע, "אני רוצה שתשיר לי, לכבודי", התחלתי לחשוב איזה שיר לעזאזל היא תרצה לשמוע, "מה את רוצה שאני אשיר לך" נאנקתי בכאב, "תחשוב אתה על משהו, הרי אנחנו יצירתיים לא?!" ענת לחשה לי באוזן תוך כדי שהיא מצחקקת ולועגת על מצבי, "אבל אני לא יודע מה את רוצה לשמוע" ההערה לוותה בלחיצה חזקה הבנתי שזה לא מצא חן בעיניה, התחלתי לשיר לה את אחד השירים הבודדים שאני מכיר more then words, חשתי שהיא אוהבת את השיר ואחיזתה החלה להחלש והפכה לליטוף נעים, הרגשתי שהדם משתחרר לאיברי עוד יותר ותחושה של ריחוף אפפה אותי, הרגשתי מבולבל, רוצה להתמסר לתענוג של ידיה ומצד שני רוצה לשלוט בה כל כך, כי הרי היא בחורה מדימה ביופיה ולהשלוט באחת כזאת זה תענוג שכל דום שבעולם לא היה מוותר על כך,ידה המשיכה ללטף וידי ליטפה את ידה עלתה מהמרפק לכיוון מפרק כף ידה ואני ממשיך עדיין צמוד עם הבטן אל הדלת ואחז בידה של ענת ותוך שניה עיקמתי את ידה וענת צעקה לרגע מכאב, "על הברכיים זונה שלי" אמרתי לה מלא בבטחון ועוצמה "את הולכת לסבול"....