לפעמים אני נעלם

הייתי אתמול בהופעה של שלושת הבסיסטים מהטובים בעולם.
למי שלא יודע במי מדובר, אלה ויקטור ווטן (Wooten, למרות הקרבה הפונטית אין קשר ללהקה Wu Tang Clan), מרכוס מילר וסטנלי קלארק.
בימים אלה שהכל אצלי זה ערבוביה של אוונט גארד, דום מטאל וג'י פופ, טוב לחזור לצלילים החמים של הג'אז. ואדרבא אם זה בבס שמרעיד לך את כל העצמות.
המופע היה מחולק לשלושה חלקים מהנמוך לגבוה: ווטן, מילר וקלארק.
לאחר כמה קטעים ראשונים שגרמו לי לפתוח את העיניים בהשתוממות ווטן השתלט על הבמה בקטע מדהים שכלל את Norwegian Wood בהרמוניות ו-tapping. אחר כך מילר, מלא הפוזה, נתן בראש וגם שלף סקסופון. לבסוף יצא קלארק עם הופעה שנונה עם קונטרה בס.
חוץ מהקהל שלא הפסיק למחוא כפיים והיה נורא רועש ההופעה הייתה בין הכי טובות שהייתי בהן אי-פעם.
חידה: איזו טכניקה בדסמית מזוהה עם שלושת הוירטואוזו הנ"ל?
בין הפותרים נכונה יוגרל אחד שלא ענה נכונה.

חלומות חמים ונעימים לכולם.