אני והקישקושים שלי

החלטתי, רציתי, התקבלתי!
מזל טוב לי, אני מתחילה ללמוד את מה שרציתי, איפה שרציתי.
נשמע מזהיר, נכון?

אז זהו... שלא!

הלימודים מחייבים אותי להחליף עבודה.
במקומות עבודה בארץ מאוד לא אוהבים סטודנטים. מאוד!

שאלתם איך נופלים גיבורים/ סטודנטים בארץ? התשובה היא פשוטה, פשוט שמים להם רגל.

מצפים מהסטודנט שיוציא ציונים גבוהים שישב בשקידה על לימודיו, מה שקשה להם להבין זה את העובדה שרוב הסיכויים הסטודנט עובד בשתי עבודות במקרה הטוב כדי לכלכל עצמו, בהנחה שהוא מקבל סיוע כלכלי מהוריו בתשלום הלימודים.
יש את אלה שאין להם את הפריווילגיה הזאת והם נאלצים לממן את הלימודים לבד מה שבעצם אומר: כל הזין נדפקתם כי זה לא מעניין אף אחד! לא את מקום העבודה ולא את מקום הלימודים.

אז השאלה הנשאלת היא : ללמוד או לעבוד?
מעציב אותי לדבר עם סטודנטים שממש כורעים תחת העול. העייפות, חוסר האונים הזה של יש לי לשלם חשבונות לעומת זאת אני חייב ללמוד כדי לנסות להבטיח לעצמי עתיד טוב יותר מעבודות מזדמנות או עבודות שלא מביאות למיצוי עצמי אופטימלי.

היום קיבלתי שיחה ממקום עבודה שבמצח נחושה שאל אם ישנה אפשרות שאוותר על הלימודים בכדי לעבוד במשרדם.
מבחינתי זה סוג של עזות מצח! חוצפה שלא היתה כמותה. כמובן שמי ששאל אותי היה בעל המשרד שאני יכולה רק לנחש שהוא כן סיים את לימודיו.

אז אם הרצל חלם גם אני.

יש לי חזון וזה הוא חזוני:

מירה מסיימת את לימודיה בהצטיינות, נהיית מעצבת פנים ואשת שיווק מזהירה ופותחת חברה משלה!

יש לי חזון ואני אעשה הכל כדי לממשו ואם לא אצליח להגיע לחזון זה בדיוק אני יודעת שאשאף הכי גבוה שאני יכולה כי אני יודעת שאני יכולה!

לא מוותרים על חלומות, רצים איתם קדימה במטרה לממש!
זאת המנטרה שלי, תמיד היתה ותמיד תהיה.