תמיד הייתי סרבנית פייסבוק.
זה הזכיר לי יותר מידי את האח הגדול. לא זה של הטלוויזיה! לא רואה ולא אראה את זה, אלא את הספר... ההוא של ג'ורג' אורוויל??? 1984???
גם בעניין הזה יש לי מה להגיד אבל בקצרה כי לא בזה עסקינן... אנשים! האח הגדול בא מהספר! לא מהתוכנית טיוי! מה קרה לתרבות הקריאה במדינתינו? שלא נדבר על זה שאנשים מכירים מוסיקה קלאסית מרינגטונים בסלולרי שלהם....
חזרה לעניינינו...
כולם רואים את כולם ויותר מזה כולם רואים את ההוא שראה אותך שראה את הדודה שראתה אצל החבר של האמא.
פעם היתה פרסומת, ההיא של האיידס.
אם שכבת איתה, שכבת את החבר שלה והחברה של החבר של החברה וככה זה המשיך למשך דקות ספורות.
מלחיץ לדעת שהכל וכולם רואים ונראים.
המשחק של המכירה הפומבית בבני אדם, הטיפול בכלב וירטואלי ועוד כל מיני אופציות הזויות שהאתר מציע גרם לי להתרחק ממנו כמו ממחלה מדבקת.
עידן הפרטיות תם ונשלם. לא עוד אתה חיי את חייך, לא עוד שומר על חבריך לעינייך, לא עוד!
כולם יודעים הכל ואין מנוס מזה.
כל פעם מופעל הלחץ : " מה את לא בפייסבוק???? את חייבת להרשם!!! "
כל פעם התמודדתי עם זה בגבורה. עד היום ( כן כן, איך נפלו גיבורים אתם בטח שואלים)
נרשמתי, הכנסתי פרטים, ועד עכשיו אני מנסה להבין מי נגד מי ולמה.
לא מבינה, ואולי לא מנסה להבין.
מהיום אני מתוייגת. אחת מהפייסבוק, מהיום כולם יראו מי החברים שלי ומי החברים שלהם והחברים של החברים שלהם. וכך כולנו נקשרנו בצרור של הפייסבוק.
איכשהו אני עדיין מעדיפה את האופציה של פעם: הולכים איפשהו נתקלים במישהו מהעבר מחייכים, מחליטים לשמור על קשר או לא וזהו.
אני חושבת שאני מפספסת משהו לגבי האתר הנוראי הזה ואשמח אם מישהו יוכיח אותי על טעותי.
תמיד תהיתי אם יכול להיות מצב כמו המצב בספר שהשאיר אותי טרודה במחשבות של איך זה יתכן.
מאז שהפייסבוק הוקם זה לא נראה רחוק כ"כ.
אז הפעם אני שואלת באמת: זה אפשרי? האם ג'ורג' אורוויל חזה את העתיד?
אני מקווה שלא.
לפני 16 שנים. 5 בנובמבר 2008 בשעה 16:51
