אחרי סופ"ש עמוס שהתחיל בליל חמישי שטוף זימה, אוח כמה זמן לא היה לילה כזה... רק מלהזכר נהיה לי רטוב 😄
שישי חברים, שבת משפחה ועוד קצת חברים.
שינה? כנראה אשן בקבר ( אני לא פולניה אבל דוברת שוטף כפי ששמים לב ).
כמו שמישהו באתר כתב... אני מתגעגעת לפעם, לפשטות.
אני נזכרת בימים שאחרי יום עבודה הייתי חוזרת לדירתי הקטנה, לוקחת את תיק הים שלי והולכת ברגל לחוף...
הייתי מעבירה שעות בחוף. מים, סיגריות, ספר טוב, מה יכול להיות טוב מזה?
טיול רגלי ליפו, שוק הפשפשים, הטיילת.
ניקוי ראש באויר הפתוח.
אהבתי את השקט בלילה, אהבתי לשים נעלי ריצה ולצאת לחוץ ב4 לפנות בוקר.
אהבתי להגיד היי לישראל בן ה75 שהיה מתעמל שם כל בוקר.
אהבתי את החלון שלי, כמו ויטרינה, בולט עם שיש עליו, מסגרת ברזל צבועה לאדום.
העברתי שעות על החלון הזה, מסתכלת לרחוב, נוף של נווה צדק ופיסה קטנה של הים שעשתה לי כ"כ טוב בלב.
בחורף, הכנתי לי כוס קפה או תה, לוקחת ספר, או את הלפטופ, עם הגשם שמכה בזכוכית.
כאילו שטף גם אותי.
גם היום יש לי רגעים יפים וטובים לא פחות, רק שהיום הכל מסובך יותר, האנשים, צורת החיים של כולם.
כבר לא מעריכים את הדברים הקטנים והפשוטים.
הכל חייב לבוא גדול, בומבסטי! העיקר שיגידו וואו.
אני מתגעגעת למחוות הקטנות שבאות היישר מהבפנוכו של הלב.
לפני 15 שנים. 22 במרץ 2009 בשעה 12:32
