אני והקישקושים שלי

מהרגע הראשון שהביאו אותך אלי, התאהבתי בך.
סקרנית, מצחיקה, חכמה להפליא.
חתלתול כלוא בגוף של אמסטפית.
רכה כמו חמאה בשמש, עיניים מלאות הבעה וחיוך, כן חיוך.

אמנם לא היית שלי כל חייך אבל הרגיש לי שאת איתי מיומך הראשון בעולם.
נקשרתי אליך ילדה שלי.

ואז חלית, וכאב לך ואני, כאבתי איתך.
עדיין כואבת.
ילדה שלי, ההחלטה שקיבלתי היתה אחת הקשות בחיי.
עדיין קשה לי.
אני מתנחמת בעובדה שלא כואב לך יותר.

יום שבת כמעט התחרטתי, ראיתי אותך משחקת, רצה, מלאת שמחת חיים, נהנית כ"כ.
חשבתי לעצמי, הנה היא מרגישה טוב, הכל בסדר.
ואז בערב אפסו כוחותייך.

מצטערת שלא נכחתי שם ילדה שלי, לא יכולתי.
ידעתי שאם אהיה שם, לא אתן להם.
לא אתן להרוג לי את הילדה ככה מול העיניים.
לטובתך שלך לא באתי.
יודעת שהמצפון לא יהיה שקט.
העיקר שאת לא סובלת יותר, שלא כואב.
תסלחי לי קוקה שלי, אילו היתה לי ברירה אחרת הייתי עושה הכל.
אוהבת אותך מאוד קאיה ( קוקה ) של אמא.
מתגעגעת.
קמתי בבוקר ניגשתי למיטתך ולא היית שם.
את לא שם אבל את בליבי, תמיד.