אני והקישקושים שלי

זה בהחלט אחד השבועות היותר קשים שעברתי מזה הרבה זמן.
כל פעם שחשבתי שאין מצב שיקרה משהו שיהפוך את המצב לגרוע יותר, קרה.
אני לא כ"כ יודעת איך לעכל הכל.
כנראה עדיין לא נפל האסימון.
אני חושבת שההחלטות כבר שם, הן אי שם במגירה במאחורה של הראש שלי 😄

אז אני מתכננת מאסטר פלאן.
איך אני מוצאת איפה המגירה, ההחלטות, האומץ.
אולי תגיע איזו דורותי ותיקח אותי אל הקוסם.
אומץ, חכמה, לב, למצוא את הדרך הביתה.

לא הבית הפיזי, אלא זה שיגרום ללב שלי להרגיש " הנה אני בבית, את יכולה לנוח".
תמיד סמכתי על האינטואיציות שלי.
דווקא עכשיו, כשאני צריכה, משהו בולם אותי.
הכל מתערבב לבלילה אחת של ערפל.

ההחלטה הראשונה שקיבלתי לאור מאורעות היום, היא לשנות גישה.
כלומר, תמיד יכול להיות גרוע יותר, עובדה.
להגיד תודה שהגרוע מכל (אל תשאלו אותי מה, כי אין לי מושג) עדיין לא פוקד את מחוזותי.
לקוות לטוב.
ולמצוא את הקוסם.

השלב הבא הוא לעשות עם זה משהו.
השאלה היא: מה?

שונאת ללכת לישון מהורהרת, דופק לי את כל השינה.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב...
המוטו שלי להרגע.
מה יהיה מחר? למי איכפת שקודם היום יעבור.