כותבת ושומרת בטיוטות.
כותבת ומוחקת.
כותבת בקובץ וורד.
איך זה שאנשים כאן הביאו אותי למצב שאני מתמלאת בספקות לגבי כתיבה בבלוג שלי?
איך זה מגיע למצב שבו כתיבה בבלוג, שאומנם מפורסם באתר פומבי, גורם לאנשים לחשוב שהם יכולים להכנס לי אישית לחיים ולחפור?
להתעניין? מותר.
להגיב, לכו על זה.
להכנס לי לחיים ולהגיד לי מה איך ולמה? אין מצב, אף פעם, לעולם לא.
כי עם כל הכבוד ויש כבוד, חלקכם... כן כן אתם אלה בעלי החיים שמשעממים, הבעייתיים, הנשואים הלא מסופקים שמספרים סיפורי אלף לילה ולילה... כן אתם, באיזו זכות אתם מייעצים כשהחיים שלכם בזבל?
אני כותבת לעצמי, קודם כל ולפני הכל.
כל השאר שולי, כפי שאמרתי רוצים להגיב? אשמח זה נחמד.
אבל לפני שאתם נכנסים לתפקיד מורה לחיים, תבחנו טוב טוב את החיים שלכם ותשאלו את עצמכם אם אתם בכלל בעמדה אמינה לעשות זאת.
זה הכל....
שיהיה יום קסום לכולם, אני בהחלט מקווה ששלי יהיה כזה.
לפני 15 שנים. 22 ביולי 2009 בשעה 2:44
