לרוב אני לא אוהבת הפתעות, במיוחד אם מודיעים לי עליה מראש, לדוגמא: "הכנתי לך הפתעה".
רגע אחרי המשפט הזה, אני מרגישה את הדופק גובר ( אל תגרמו לי להיות פולניה, טוב? )
כפות ידיים משותקות וקול רועד ששואל עם בליעת רוק באמצע: "איזו הפתעה, למה, לכבוד מה, מי צריך, מה עשיתי?!?!?!"
היום הפתעתי והופתעתי.
הפתעתי כי הראיתי מי אני באמת, נתתי לראות את מירה... לא התנשמת המזורגגת הזו.
סיפרתי על מירה, דיברתי כמירה, בכיתי כמירה...
הפתעתי במיוחד באהבה שלי למוסיקה וטעמי בה.
כפי שסיפרתי פעם, אני מוסיקאית, הייתי או עודני, לא סגורה על זה, אבל באה ממשפחה של מוסקאי, נולדתי לתוך זה.
ביליתי את הלילה בשליחת וקבלת מוסיקה והאזנה למוסיקה ( אחרי לילה דכאוני במיוחד).
מוסיקה שעושה לי טוב, שנכנסת לי לגוף, לנשמה, רוקדת בתוכי, מניעה אותי לנשום עמוק ולהתמסר.
את השיר המיוחד שמרו לי לסוף...
אני מקווה שמישהו כאן מכיר את התחושה ששומעים משהו שגורם להיות נפעם, החיוך מתפשט מעצמו, העור סומר, צמרמורת ממלאת את הגוף, צמרמורת טובה, כמו דיגדוגים בגב....
צללתי לתוך המוסיקה הזו כ"כ עמוק.
עצמתי עיניים והתמסרתי... כל שהיה חסר זה רק לצוץ באמת על מים שקטים...
הפתעת אותי 😄 תודה על אחת היצירות היותר נהדרות ששמעתי בחיי (ושמעתי הרבה ).
הרבה זמן לא ירדו לי דמעות מלהיות נפעמת, דמעות של התרגשות טובה 😄
היצירה הזאת פיצתה על כל הלילה הזה, נטול השינה (כבר יום רביעי ברצף, אבל מי סופר)....
כמו שאומר האיש בשיר.... The world is sound
כל כך נכון, וכל כך נשכח בקלות.
אין מילים למעט וואו ונשימה עמוקה... טובה, מלוא הריאות.. עם חיוך אדיר!
שיהיה בוקר נפלא.... אני אקשיב למוסיקה שיש מסביב, ממליצה לכם בחום גם 😄
לפני 15 שנים. 27 ביולי 2009 בשעה 3:00