מסתכלת עלייך ויודעת שזה נגמר
איבדתי אותך ועכשיו לא נשארת
את קטפת את הפרח האחרון שבליבי
עזבת את הכל הרפת מידי
צלילי השירים מתנגנים מנישמתי
מפזרים את התקוות תמחשבות מתוך ראשי
עוצמת תעיניים ופורשת זוג כנפיים
נשבת בצליל מתוק ששוחף אותי לשמיים
הדמעה שבעיניי קפאה על לחיי
מי ידע שאת תשני כך את חיי
תקסימי את נשמתי ותכנסי אל תומך ליבי
שתבלבלי את מלותיי
ותחרטי בזיכרוני
פתאום כל שיר שאני שומעת מזכיר לי את פנייך
כל מילה שמתנגנת מחזירה אותי אלייך
אולי קשה לי להמשיך
אולי אשאר תקועה לעולמים
אבל תדעי שאותך אוהב גם כשיחלפו שנים.
כשלימדת אותי לסלוח
האם חשבת שאלמד
כשלימדת אותי לברוח האם ידעת שאמעד
כמו אבודה עכשיו הולכת מגששת בצללים
יודעת שזאת את אך נאבקת במילים
מבקשת לברוח
אך בסוף תמיד חוזרת
אל הכאב ההשפלה
אל הדמעה ששוב זולגת אל תוך הלילות שלי לבד
אל הסיוט שלא נגמר
אוהבת אבל פוחדת להגיד שזה עבר
נשארת במקום שבו הייתי איתך
הדלת נסגרת אך תזכרי שאני שלך
למרות שאני בוכה למרות שכואב אני נושאת אותך איתי עמוק בתוך הלב
נלחמת בשדים שנכנסים לחלומי
נלחמת בזיכרונות שחודרים למוחי
עכשיו שקט את לא פה ולקחת את הלב לקחת הכל אבל השאר תכאב.
*גם את זה לעולם לא תקראי*
לפני 15 שנים. 26 במרץ 2009 בשעה 20:28