נוצרתי בשבילך

הייתי רוצה להיות דמעה.
לגדול בעינייך,
ללטף את פנייך,
ולמות בין שפתייך.

הראת לי דרך חדשה,
דרך ללב,
מחקת את כל מה שהיה,
את כל הכאב,

אין מילים לתאר את רגשותיי,
כי זה לא ניתן לתיאור.
כמה שאנסה להסביר לך מהי אהבה,
זה אף פעם לא יהיה לך ברור.

זה משהו שרוכשים בעזרת רגשות,
זה אותה הרגשה כשמחברים נפשות,
מתי כבר אותך אוכל לראות?
מתי כבר אוכל להראות לך את אותם רגשות?

חבל כל פעם שראיתי את זיו פניך
הורדתי את ראשי
אני מרגישה פיספוס
שלא אוכל לראות את פניך שוב.

אחרי שמחקת את כל כאבי.. וברחתי מכל עולמי.
את הלכת, ואני נושאת שוב את כל כאבי לבד
רק הרבה יותר גדול.
בלעדייך.

בלכתך.
השארת עיניים לחות
שפתיים ממלמלות
עיניים דומעות
מבט שמדבר כאב
ידיים רעבות למגע ולחיבוק
מציאות שקשה לקלוט
בלכתך
נאלצתי להתמודד עם אובדן
להתמודד עם האמת הקשה
להתמודד עם המציאות, בלעדייך
בלכתך.
נשארתי יתומה משמחה
מרוסקת לאינספור רסיסים
רסיסים שמתקשים להתאחות
בלכתך הזמן עצר מלכת
חיה בעבר ומתקשה להתקדם
חסרת אמונה ותקווה לעתיד שיבוא.
בלכתך
נוכחתי לדעת שיש רגש אמיתי
שאכן קיימת "אהבת אמת"
רגש חזק שדורש תחזוק
בלכתך
כאבתי
בכיתי
התפללתי
התחננתי
צרחתי
חלמתי
הכחשתי
הדחקתי
הצטערתי

בלכתך.. פשוט חיי אינם חיים

*גם את זה לא תקראי לעולם*

מסתכלת עלייך ויודעת שזה נגמר
איבדתי אותך ועכשיו לא נשארת
את קטפת את הפרח האחרון שבליבי
עזבת את הכל הרפת מידי
צלילי השירים מתנגנים מנישמתי
מפזרים את התקוות תמחשבות מתוך ראשי
עוצמת תעיניים ופורשת זוג כנפיים
נשבת בצליל מתוק ששוחף אותי לשמיים
הדמעה שבעיניי קפאה על לחיי
מי ידע שאת תשני כך את חיי
תקסימי את נשמתי ותכנסי אל תומך ליבי
שתבלבלי את מלותיי
ותחרטי בזיכרוני
פתאום כל שיר שאני שומעת מזכיר לי את פנייך
כל מילה שמתנגנת מחזירה אותי אלייך
אולי קשה לי להמשיך
אולי אשאר תקועה לעולמים
אבל תדעי שאותך אוהב גם כשיחלפו שנים.
כשלימדת אותי לסלוח
האם חשבת שאלמד
כשלימדת אותי לברוח האם ידעת שאמעד
כמו אבודה עכשיו הולכת מגששת בצללים
יודעת שזאת את אך נאבקת במילים
מבקשת לברוח
אך בסוף תמיד חוזרת
אל הכאב ההשפלה
אל הדמעה ששוב זולגת אל תוך הלילות שלי לבד
אל הסיוט שלא נגמר
אוהבת אבל פוחדת להגיד שזה עבר
נשארת במקום שבו הייתי איתך
הדלת נסגרת אך תזכרי שאני שלך
למרות שאני בוכה למרות שכואב אני נושאת אותך איתי עמוק בתוך הלב
נלחמת בשדים שנכנסים לחלומי
נלחמת בזיכרונות שחודרים למוחי
עכשיו שקט את לא פה ולקחת את הלב לקחת הכל אבל השאר תכאב.

*גם את זה לעולם לא תקראי*

אני מתגעגעת אלייך..
אני רוצה לראות אותך
אני רוצה להרגיש אותך
אני רוצה להצחיק אותך כשאת עצובה
אני רוצה לצחוק איתך כי אני אוהבת את הצחוק שלך
אני רוצה להגן עליך מפני הכל.
אני רוצה לגרום לך להיות מאושרת ואני יודעת אני יכולה
אני רוצה לנהל איתך שיחות מעמיקות על משמעות החיים כמו שרק אנחנו יודעות
אני רוצה להגיד לך כמה שאני מתגעגעת
כמה את חסרה לי
אני רוצה להגיד את כל המילים היפות שבעולם שלא הספקתי להגיד.
אני רוצה לטייל איתך יד ביד.
אם רק היית יודעת כמה אני חושבת עליך, כמה אני רוצה לראותך, כמה מיוחדת את בשבילי
לא משנה מה אני עושה ועם מי אני, את תמיד איתי במחשבות
אף אחד\ת לא גורמים לי להרגיש את אותם ה"פרפרים" שהרגשתי איתך.
תמיד חלמתי לפגוש אחת שאוכל לומר לה "יש בך משהו שונה" והחלום הזה אכך התגשם, אך הוא הפך לסיוט מתמשך כי את כבר לא כאן
אני רוצה לחזור ושניהיה כמו שהיינו פעם.
כ"כ קשה לי..
קשה לי שאת רחוקה
קשה לי פשוט רגליי נופלות כי אינם מסוגלות להחזיק את גודל הכאב ואת עוצמת אהבה.

מוקדש לך

אבל כנראה שלעולם לא תקראי את זה.

היה טיפטופ..
הרגשתי אותו על פני. ונזכרתי בך
כמה שאת לא אוהבת את החורף.
שהופכת להיות כמו פרח שנסגר.. מפני הרוח והגשם...
ושומרת על עצמך.
החורף כבר בפתח.. השמיכי שלי מחכה שהוריד אותה. אני מסתכלת עליה
ויכולה לראות את דמותך נותנת לי אותה.
להריח את הריח שלך.
הריח הנעים שבך שזה ריח מיוחד שיש רק לך, שזאת רק את.
להרגיש את ידייך העדינות מלטפות את ידיי ופני
צמרצורת עוברת בכל גופי
ולדעת שאת אכן כאן לצידי.
רוצה לחבק אותך כאילו רק זה הזמן שנותר.
שהזמן יעצור מלכת.
ואת, את תיהיי כאן לתמיד.

החדר חשוך, אני במיטה ימים ולילות שלמים.
אין חשק לאכול, לא לראות אף אחד
המחשבות לא עוזבות אותי רצות לי בראש
על דברים שאולי הייתי רוצה שיקרו והיו
אבל מה
מישהו שמה למעלה מסדר דברים אחרת.
ככל שהזמן יותר עובר.
אהבה שלי גוברת.
אהבה האין סופית הפרפרים בבטן
והמחשבה עליה.
גורמת לחור עצום בלב מין כאב סוג של חנק.
הנתינה האין סופית שגוברת

האם אי פעם אני אזכה.
למה שאני רוצה באמת.
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, אני מבולבלת.
אבל אני יודעת שאת הדבר הכי יקר לי בחיים.
אני מרגישה שנסגרת, או אולי כועסת. אני כבר לא יודעת מה לחשוב
אם טוב לך או רע לה.



שהעצב משתלט ואין לאן לברוח
שאין אדם ברחוב והלב רוצה לצרוח
שהכל שקט מסביב ואין לי תשובות
אבדו לי הכוחות
התנפצו לי התקוות

כותבת ומוחקת...
כותבת..... ושוב מוחקת.
זהו החלטתי אני כותבת לך!

יושבת כאן וחושבת עליך
כותבת מילים חסרות משמעות
שאינן יכולות לתאר עד כמה אני אוהבת אותך מלכתי
שזו לא בסה"כ רק אהבה, נתינה, הערצה, סגידה , לשרת, לרצות .....
דבר אחד אני לא מבינה
למה זה מלווה בדמעות
אושר, עצב או שמחה
קשה לתאר מה שעובר לי בלב, כי זה הרבה מעבר לכך.
אם זה לגרום לך, אך ורק לך מלכתי
להיות המאושרת בנשים, לדעת שאני זו שגורמת לך לחייך.
ואת האושר הזה.
הוא תמיד יהיה שלך, כל עוד זה תלוי בי.
אבל אני עדיין יושבת
ומילים ריקות כתובת.
ואת שם, במרחקים.
כנראה שנגזר עליי לאוהב אותך מרחוק
לפחות אני אוהבת, זה ממלא אותי שמחה
אך הדמעות עדיין פה
למה? כי את רחוקה ממני.
אך קרובה לליבי.

תודה לאלוקים שאפשר לי לאוהב..... ולפתוח את ליבי אליך מלכתי
תודה לך אישה מלכה גבירה קסומה
תודה על שבחרת בי מכולם/ן להיות רכושך.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה...