שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא

תיהיה קשוב ללב
כי הלב פועם
כי הדם זורם
אסור להירדם.
פתח את העיניים,זקוף את האוזניים
תתחבר ולא תרצה ללכת,צא ללכת...
ועוד עצה לדרך,
תבטח בלבבך
כי זהו הסוד
תאהב את עצמך
לפני 16 שנים. 3 במאי 2008 בשעה 7:34

זה קרה לפני שנה במרכז מסחרי בעיר נטושה...
זה קרה לפני שנה ליד ביתה...זה קרה...
זה קרה במדרגות...מדרגות שהיא עוברת בהם יום יום בדרכה לתחנה
וזה קרה פשוט קרה...


שבועות היא בכתה ולא סיפרה לאיש
לקח לכולנו זמן להבין
לקח לכולנו זמן מה להפנים
כי היא לא סיפרה לאיש

עברה שנה...היא קנתה מצית כבר מזמן
אך בקברו היא עוד לא ביקרה
עברה שנה...שנה
והנר לזכרו כבוי נשאר
עברה שנה..שנה


בלוסום​(לא בעסק) - ): יקירתי...למעשה הפיזי אמנם יש חשיבות - ללכת לקבר, להדליק את הנר, וכו' - אבל מה שחשוב שתזכרי, זה שלא משנה איפה שתהיי - איפה שתיזכרי בו זה ממש ממש בסדר. אין שום הבדל בין הליכה לקבר כדי להיזכר או הזכרות תוך כדי עשייה יומיומית. ואם יורשה לי להביע דיעה, אני חושבת שזה שאת נזכרת בו תוך כדי עשייה יומיומית זה מראה שהוא היה ממש חלק בלתי נפרד מהחיים שלך - וזה הרבה יותר חשוב מכל סממן אחר שהחברה קבעה כסימן להתאבלות.
נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה, תמיד בהתחלה זה יותר קשה...
}{ שולחת לך נישוק, ואל תשכחי שמותר להשען על הקרובים והאוהבים }{
לפני 16 שנים
א ו ר​(מתחלפת) - השיר לא נכתב אליי
אלא על חברה שלי....
כן היא עוברת תקופה לא קלה
ואני מנסה להיות שם בשבילה...וזה לא פשוט כי היא מדחיקה
אבל תודה בכל זאת
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י