שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא

תיהיה קשוב ללב
כי הלב פועם
כי הדם זורם
אסור להירדם.
פתח את העיניים,זקוף את האוזניים
תתחבר ולא תרצה ללכת,צא ללכת...
ועוד עצה לדרך,
תבטח בלבבך
כי זהו הסוד
תאהב את עצמך
לפני 16 שנים. 27 באפריל 2008 בשעה 7:14

אמרתי לה :עד אז אני כבר לא יסמוך על אנשים"
אל תעשי את זה לעצמך היא ענתה.אל תמנעי מעצמך להתחיל משהו שעוד לא התחיל.
תתרחקי בנתיים מהכלוב הוסיפה ואז הלכה...
לא נירא לי שאני ידבר איתה שוב...
לא נירא לי שהוא ירשה לה.
האם לאדון יש באמת סמכות כזאת?לקבוע לשפחה שלו קשרים עם אנשים אחרים?
רק אני רואה כאן מתכון לאישה מוכה בעיקר נפשית.
זה מתחיל באהבה גם בקשר ונילי
ממשיך בהקרבה מתוך רצון לא לאבד תאהבה
ממשיך בהקרבה ובהתמסרות גדלה יותר
ממשיך בהקרבות וויתורים חד סיטריים
<ואני לא מדברת עליה אלא בכללי>
נגמר בהתמסרות טוטאלית ובעזיבה.
אסור להקריב הכול אבל אי אפשר לא להקריב כלל.
כול קשר בדסמ בפרט מחייב ויתורים והקרבות אך מדוע הם לעיתים חד סיטריים?
קשר בדסמ מבלבל יותר.
בקשר רגיל זה ברור שויון די מלא כול אחד מוותר פעם הוא פעם היא
אך בקשר בדסמי בקשר בדסמי את לא יכולה לדעת.
לא יכולה לדעת עד כמה להקריב.זה ברור לך שהקרבה עושה לו את זה וגם לך במידה מסוימת.
אך את שוכחת שהקרבה טוטאלית גורמת לו ללכת,בדיוק כמו בקשר ונילי.
אז את חיבת להקריב אבל אסור לך להקריב.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} - נסי למצוא את דרך האמצע בין נתינה והקרבה לבין התמסרות טוטאלית. זיכרי להביע את צרכיך ומשאלותיך. נסי לגלות עם איזה דברים את פשוט לא יכולה להתמודד, וכך לצמצם את הסיכונים להיפגעותך ו/ או לסיום הקשר. היי קשובה לעצמך ולו.

ניתן לנסות לצמצם סיכונים, אבל הם עדיין קיימים, ויותר מבקשר ונילי. בדס"מ הוא מסוכן. אל תיתני לאף אחד להשלות אותך שאינו כזה. לא משנה בכלל מי עומד מולך, בדס"מ הוא מסוכן.
לפני 16 שנים
א ו ר​(מתחלפת) - בעצמך אמרת שאת לא חושבת שאי פעם ניתן לדעת מה האמצע.
זה תלוי בפרטנר,בלחץ חברתי ובאינסוף דברים נוספים.
קשה להיות שפחה שחושבת וקשה להיות אחת שלא חושבת ומאבדת הכול.

וזאת הבעיה שאני יודעת מה אני רוצה.
וזאת בעיה כי מה שהרוב רוצים לא יודעת איך להגיד את זה אבל יותר טוטאלי.
מצד אחד כול אחד והבדסמ לו אבל מצד שני אם את לא אוהבת מה שהרוב בקהילה אוהבים אז את לא בסדר.ואז את נאלצת להקריב כי אין מישהו שאוהב מה שאת אוהבת ואת רוצה לחוות דברים.ואז חוזרת שוב השאלה..עד כמה צריך להקריב?וההקרבה הזאת והלחץ הם אלו שהופכים תעולם למסוכן..
הוא לא צריך להיות כזה..
לפני 16 שנים
א ו ר​(מתחלפת) - אחד-עשיתי בגרות בלשון
שניים-אין לי תסמכות לקבוע למישהו שהקשר מסוכן בשבילו.הגבולות שלי הם לא הגבולות שלו וכול אחד אוהב דברים שונים.
וזאת לא השאלה של הפוסט.
השאלה היא האם זה טוב שהגבולות מטשטשים,נעלמים,מתחלפים?ועד כמה בתור נשלטות צריך לשים לב לגבולות האלה ועד כמה צריך להקריב או להפך להילחם עליהם.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י