התעוררתי הבוקר, מיטה ריקה אין את מי לחבק הריח שלו עדיין על הכרית והוא נשאר רק בסימנים שהותיר בי ובכאב, בכאב שהלך, בכאב של געגוע ובכאב של דממה מוזרה ..
חברה ונילית העירה אותי ב 6 בבוקר מה קרה? למה היא התקשרה ? אבל אין תשובות והיא לא עונה כנראה שהיא ישנה .
שוב חושבת על הבדידות ? אולי אצא לטיול סקי בשוויץ ?
הכנתי את מה שצריך לבוקר ,לאחר הכול אני יושבת מול המחשב עם כוס קפה ובא לי לצעוק ריק לי ריקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק...אבל אף אחד לא שומע, ואני שוב לבדי ועוד בוקר שיגרתי, רבע ל 8 מעירה מאסטר, מיד הוא אומר לי בוקר טוב זונה קטנה שלי , ואני חושבת איך זה דבר ראשון שיוצא לו מהפה ככה בטבעיות ?
קום מאסטר אתה תאחר אני מבקשת ממנו לקום ממתינה שאשמע את הפיפי שעל הבוקר ככה אני בטוחה שהוא קם ולא חזר למיטה .
ושומעת זרם עצום מקנאה באסלה ושקיבלה ממנו משהו ושוב מרגישה לבד .
אני חושבת שמענישים אותי נותנים לי דבר מדהים ואז לוקחים לי אותו .
מבקשת חיזוק מבקשת כוח, הכאב של ההצלפות התחלף בכאב של בדידות בלב ...
לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:14