האמת שבפנים...

פשוט בוכה , גם כשטוב לי אני בוכה.. אני אקרא סיפור וכל כך אתחבר למילים
והדמעות פשוט ירדו לי על הלחי ...
כבר שנים לא נחשפתי לחדשות ועיתונים ורדיו , כי תמיד אני אקרא משהו שיגרום
לי לבכי ועצבות , זה כאילו אני מוצאת את עצמי במילים. וגם אם זאת לא אני
אני מבינה מזדהה וכואבת ביחד עם המספר..
שונאת את הרגישות שלי , חולשה שאין לה מרפא . הכאב חונק אותי
והדמעות מזכירות לי שאני חייה . במציאות שאני מנסה לבטל ולעשות אותה
יפה יותר ממש כמו באגדות , תקראו לי הזויה תקראו לי ילדה קטנה וטיפשה .
אבל זאת אני רגישה ובוכייה שעדיין מחפשת את האחד המיוחד שירפא עולמה