וואו..
כתבתי המון בבלוג , כלבה חרמנית שאולי במקום פלאג לתחת צריכה לדחוף
משהו אחר לפה, ולסתום אותו קצת הרבה ... שפכתי , חשפתי , ובכיתי מלא ..
יושבת מול המחשב ובוהה, לראשונה מזה זמן רב פשוט.... אין לי מילים !
חושבת על אנשים שהכרתי כאן , תאמינו לי כולם סוטים ((-:
נשואים מתחזים שמחפשים זיון , "שולטים" שבשנייה יורים על 4 .
נשלטות כל כך עדינות ורגישות שבפו אחד אני מפחדת שהן יעופו.
ועבדים מתוקים שפשוט חייבים לסגוד למישהי ..
קיבלתי ניק חדש מחברים מהכלוב, " הסלקטורית " מעניין באמת למה ??
יש בי כל כך הרבה לתת, אבל המחסומים שלי והבדיקות שאני עושה הן כל
כך קשות , ואף שולט לא עומד בדרישות שלי ונופל לצערי ..
דבר ראשון אני מעוניינת להתנצל , מול האנשים שמחוברים למסנגר שלי
בעיקר לשולטים ... סליחה על זה שאני מסננת ...
יש באתר רק 2 שאני תופסת מהם שולטים אבל ממש רציניים, 1 גורם לי לבכות
בכל פוסט שהוא כותב , והיו לנו שיחות טלפון די נחמדות .
והשני, הוא שולט שגם היו לנו שיחות נחמדות והוא אכן שולט אמיתי אבל איבדתי
אותו בדרך הסינונים שלי , אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה .
להגנתי אספר שלא מעט שולטים היו מעוניינים , ואני מול חומות ברלין לא נותנת
לאף אחד סיכוי , ישר שוללת נכנסת לקונכייה שלי ומסתתרת .
יש לי יומן ששם אני שופכת את הלב שלי , נותנת לעצמי פורקן מלא לבריאות הנפש
ליומן הזה קוראים בלוג והוא נמצא בכלוב . מה שמדהים אותי הוא שאני קוראת אחורה
והבלוג שלי באמת די דכאוני , זה קצת מצחיק כאילו המראה הכי נכונה מכוונת מולי .
ואת המראה הזאת אני שמתי לעצמי ..
מחוץ לכלוב בחיים האמתיים אני כל כך מאושרת , מחייכת ומאירה את החדר שאליו אני
נכנסת, חברים שלי יעידו על זה , כשקראתי כמה פוסטים לחברה שלי היא לא האמינה
שאני החייכנית הגדולה כתבה את הכול . כשהקראתי לאמא שלי חלקים ללא סקס או
דברי זימה בעיקר סיפורים ושירים , אמא שלי לא הייתה הכי מופתעת , היא תמיד אומרת
שאני יכולה לכתוב ספר על ניסיון החיים שלי , ושתמיד אני כותבת יפה , וכל הזכרה
בוחרים בי במשפחה למשימת כתיבה ...
יש לי נשמה ענקית. והיא כל עולמי אני כל כך אוהבת אותה וככל שאני אהיה עצובה
אני היא תמיד מחזקת אותי ונותנת לי חיוך ענק .. אז אפילו שאני מחפשת , ובוכה
מלא בלי קשר כי אני רגישה , לא לדאוג !! אני מאושרת , החיים חילקו לי קלפים
נהדרים ולא להרבה אנשים יש מזל כל כך גדול בחיים ...
לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 15:24