חפשת ומצאת חדר להשכיר. את אצה וחותמת חוזה עם בעל הבית. ברור לך שאם תמשיכי לכלות זמנך בחיפוש חדר, סביר שתמצאי טוב יותר, ברור גם לבעל הבית שאם ימשיך לחכות ימצא שוכר שישלם לו קצת יותר. מטרת החוזה היא להקנות לכם יציבות. לך הוא מקנה ודאות שבעל הבית לא יזרוק אותך מחר אם מישהו יציע לו יותר, ולבעל הבית ודאות שלא תעזבי אותו בשבוע הבא, והחדר ישאר ריק.
את מחפשת חתן ומוצאת בחור נחמד וראוי. בסתר לבך את יודעת שיש סיכוי טוב שאי שם קיים חתן טוב ממנו, אבל עלומיך חולפים, ולא תכלי את חייך בחיפוש. במזל טוב ובשעה טובה אתם חותמים על חוזה נישואין. את מחויבת, וגם אם שבוע אחרי החופה תתקלי בבחור שווה יותר, לא תתגרשי למענו.
הענין הוא בזה שהסנקציה הממונית1 או הטאבו החברתי על גירושין מבטיחים אולי משפחה יציבה אבל לא מבטיחים לך זוגיות מאושרת. אם תחיי כל חייך בהרגשה שאישך הוא לא הכי טוב שיכולת למצוא, תחושי החמצה שתפגום באושרך. זה המקום שבו האהבה מגינה עליך. כשיש לך את היכולת להתאהב, תוכלי להעריץ את אישך, להעצים אותו ואת התכונות הטובות שלו בעיניך, ולרצות בו יותר מבכל אדם אחר ביקום, וכך לעולם לא תחושי החמצה.
המוקש טמון בכך שהאהבה עושה את העבודה רק אם את לא מודעת לצורה שהיא עובדת, ברגע שאת מבינה איך זה עובד הקסם פג, ושוב תחיי בתחושת החמצה כל פעם שתתקלי בעלם נאה ועשיר2 מאישך. ומכאן נובע שאין דבר הרסני יותר לאושרך וליציבות משפחתך מאשר לקרוא בבלוג שלי, אבל אם הגעת עד לכאן, הנזק כבר נעשה. מצטער.
_____________________________
1. הכתובה מגינה למעשה רק על האשה מהאפשרות שהבעל יתן עיניו באחרת ויטוש אותה. ההנחה היא שגרושין הם תמיד עסקה רעה יותר לאשה הנפלטת לשוק עם ילדים ומבוגרת יותר, ואילו שוויו של הבעל יורד אך במעט.
2. מישהו שאפשר לדבר איתו עם העיניים, לצחוק כל הלילה ביחד, להנות מלהיות סתם בפקק תנועה ביחד, לרייר עליו בלי סוף ולרצות ללקק את כולו...(arcoiris).
