בחג הלכתי עם אבא שלי לבית כנסת
בזמן שאבא התפלל אני ישבתי בחוץ והבטתי בנשים כמובן.
שמתי לב שכמעט כל הנשים הידסו על גבי עקבים דקים וגבוהים, זולת שתיים שלש שהיה להן אישור מרופא.
בימי בחרותי, הנשים הצעירות מרדו באפנה הכופה עליהן להלך בעקבים דקיקים ובחצאית, והחלו ללבוש מכנסיים (וחבל) ולנעול נעליים שטוחות ונוחות. אולי בגלל זה עקבים דקים יוצרים אצלי אסוציאציה של דודה פולניה מבוגרת, ואני משתאה מה גורם לבחורה צעירה לנעול נעליים שגורמות לה להראות כמטרוניתא מזדקנת.
העליתי בדעתי מספר תשובות אופציונליות לשאלה מדוע נשים בוחרות להדס על עקבי מסמרים (התפילה היתה ארוכה) ואת רובן פסלתי.
1. בגלל הגובה : זאת האופציה הראשונה שנפסלה. תצפית העלתה שגם נשים שהיו שמחות מאד להיות נמוכות ב20-30 ס"מ לא ראו עצמן פטורות מחובת עקבים.
2. בגלל שהעקב כופה על האשה יציבה משונה שבה התחת מובלט לאחור והשדיים לפנים על מנת לשמור על שיווי משקל: הדבר אכן נכון, אבל רוב נועלות העקבים בחצר בית הכנסת לא היו זקוקות כלל להבלטת אחוריהן, נהפוך הוא! העקבים בהחלט הדגישו את הקטסטרופה, ומאד לא החמיאו לנועלות.
3. בגלל שלטון הגברים המדכא הכופה על האשה לבוש משונה ומנהגים משונים: גירסא זו היתה פופולרית מאד בין הפמניסטיות במחצית הראשונה של המאה שעברה. דא עקא היא פשוט לא מחזיקה מים. שום גבר לא מעורב בענין. אני מניח שרוב הגברים די סולדים מעקבי הגפרורים. די ברור שנעילת העקבים, כמו חבישת כובעים משונים ומגוחכים (מנהג נפוץ באותו בית כנסת) נועדה לעיני נשים אחרות, ולא לעיני גברים.
נותרתי מתלבט בין שתי תאוריות אפשריות "עקרון ההכבדה" ו"עקרון התלותיות".
את עקרון ההכבדה פרסם אמוץ זהבי לפני שנים רבות במחקרו על הזנבנים, מחקר שהכה הדים בין חוקרי האבולוציה. על פי עקרון זה הזכר מכביד על עצמו כדי להרשים את הנקבה ולהראות לה שהוא מספיק חזק כדי להרשות לעצמו להכביד על עצמו. במקרה של זנבנים או טווסים הדבר נעשה באמצעות נשיאת זנב מפואר ומיותר.
על פי המקובל בטבע רק זכרים מחזרים, ולכן נקבות פטורות מתשומת הכבדה כזו. אבל כנראה המונוגמיה שאינה טבעית למין האנושי, יצרה מצב שבו יש עודף של היצע נקבות על זכרים. ולכן לא כל נקבה פנויה נחטפת מיד (דבר שהוא מחויב המציאות בחברה פוליגמית) במצב כזה נקבה חייבת לנקוט בעצמה בטקטיקה חיזורית, ואחת הדרכים להפגין בפני הזכרים את כוחה היא להראות להם שהיא יכולה לדחוף עגלת ילדים עד בית הכנסת תוך הידוס לוליני על עקבים קטנטנים.
עקרון התלותיות שאני המצאתי (התפילה היתה ארוכה) גורס שנשים נועלות נעליים שמקשות מאד על ההליכה, מאותה סיבה שהן מקפידות ללבוש בגדים נטולי כיסים, כדי להיות חסרות ישע ותלותיות. במצב כזה הן מאלצות את הזכר שלהן, או זכר מזדמן לקחת עליהן אחריות.
החסרון בתאוריות שלי הוא שאני די דומה בענין הזה לסקסולוג בתול, מעודי לא חוויתי נעילת עקבים. ועל כן אשמח לקבל תימוכין או סתירה לאחת התאוריות שהעליתי מכאלו שכן עושות זאת.
