וניל עם פיצפוצית

היה לי יום הפוך כזה...

ההיפך לגמרי מהסופשבוע השקט שעשיתי בצפון, ההיפך המוחלט מהניתוק הזה אצל אבא בגבעה הירוקה שמשקיפה להרים וגבעות טבולים בירק ופיסת ים מרחוק וקצהו של מבצר...

כל דבר שיכול היה להשתבש - השתבש, אבל תמיד הסוף היה טוב!

זה התחיל בלילה...

יתושה עם מנוע עצבני זימזמה לי באוזן ולא נתנה לי לישון.
אז נכון שהיתושות לא אוהבות את הריח של הויטמינים שלי אז הן לא עוקצות, אבל זו ניסתה לתור אחר פיסת עור שלא מצחינה מ B קומפלקס, ומשום מה חשבה שתמצא זאת בתוך עור התוף שלי.

ב 06:30 כל דרי הבית נשברו (גם להם היו זימזומים אבל להם לא היתה הגנת B אז הם גם התגרדו בבוקר הזה לא מעט) אז קמנו והתארגנו, כדי שהפספוס יגיע לקייטנה הכייפית שלו בזמן ואמא שלו לא תאחר לעבודה.

כשאנחנו הולכים איש איש לעבודתו - הדרדס הקטן הולך לקייטנת "חוות החיות" לבלות בבריכה, לרכב על סוסים, ולבלות עם חיות מתוקות ורכות פרווה.

אני לעומת זאת הצטרכתי למשוך כסף ולקנות גלולות כדי שלא אתקע בלי (תרתי משמע).

כל כספומט בעיר הקטנה הזו בישר לי את אותה בשורה "כרטיסך אינו תקין, אנא נסה שנית. במידה ועדין אינו תקין - אנא פנה לסניפך"

בסניפי קיבלה אותי מרים בחיוך, ככה זה כשגדלים בעיר קטנה וסבא וסבתא שלך לקוחות בבנק הזה כבר 65 שנה בערך, ולהם יש אפילו פלוס, להבדיל מהילדים והנכדים שלהם שמתנדנדים בין מאוזן למינוס אימתני.

למזלי אני טוחנת עבודה בימים אלו ולא ממש היה לי זמן לבזבז אז אני ביתרה חיובית למדי ולכן קיבלתי הצעה מפתה - להמיר את הכספומט המקרטע בכרטיס אשראי אמיתי.

כבר המון שנים שלא היה לי כזה... פעם כשהיתי סטודנטית בפעם הראשונה היה לי אחד שנבלע מהר מאוד לתהום הנשיה.

אז הסכמתי וסיכמנו לתקרת אשראי של 4000 ש"ח (אין מצב שאני מרשה לעצמי להכנס לתקרה הזו!)
ודיסקסנו את האפשרות לפתוח אפילו תוכנית חיסכון!!!

מסתבר שלפעמים שווה לגור עם פרח'ה תחת קורת גג ולו רק כדי לחסוך בהוצאות על הדירה ולצאת ממעגל המינוס הנורא!

אחרי שהזמנתי כרטיס חדש - כזה שמרשה לבזבז קצת אחרת, הלכתי לעמוד בתור אחר כדי לקבל מלאה קצת מזומנים ויצאתי לי לבית המרקחת השכונתי שלי לקנות גלולות.

כבר שנים שאני קונה את החבילה שיש בה 3 מגשי גלולות קטנות וורודות - לשלושה חודשים בלי כאב ראש (;

כמובן שהיום היתה להם רק חבילה בודדת שתספיק לחודש, וברור שזה יקרה בדיוק כשאני עומדת לצאת לגלות ממושכת באיזו פנימיה מנותקת לחודשיים תמימים ובדיוק בחודשיים אלו אני מקווה שתהיה לי סיבה טובה לקחת את הגלולות (כן, אולי יתמזל מזלי ותהיה לי סיבה להזדקק למניעת הריון, לא כמו בימים אלו שהצמחתי מחדש את קרום הבתולים שלי לאחר 11 חודשי יובש).

מצויידת בקניותי ותיקי עליתי על הרכבת חזרה לציוויליזציה.

מולי ישבה שחקנית/זמרת חביבה מבנות דודינו, מוכרת למדי. לידי ישבה אישה שזיהתה את אותה שחקנית/זמרת ולכן היתה עסוקה באחת משתי האופצית הבאות כל הדרך:
1. להציק לשחקנית/זמרת במחמאות עילגות חוזרות ונשנות ותחקירים בטחוניים שלא היו מביישים חוקרת בשב"כ.
2. שיחות טלפון נלהבות לכל קרובי משפחתה ומכריה לספר להם מול מי היא יושבת ברכבת.

ברגעים אלו של אופציה 2 השחקנית/זמרת פנתה אלי במבט של תחינה "תעשי שזה יפסק"... כל שיכולתי לעשות הוא להביע אמפטיה בפניה ולנסות בעדינות להסביר לגברת מתלהבת שתתן לבחורה המוכשרת קצת לנוח, כי בוודאי מחכה לה עוד יום ארוך באולפנים, ואני יודעת איך זה כי אני מאפרת, כך שהצלחתי להסב את חלק מהאש כלפי ולתת למסכנה קצת מנוחה.
כשירדתי מהרכבת היא הישירה אלי מבט וחיוך ואמרה לי תודה (:

בדרך הביתה באוטובוס נודע לי שהמפתח לביתי נודד לו במרכז קניות שאינו קרוב לביתי וששותפתי הפרח'ית אינה בבית. ולי יש פחות משעה להגיע הביתה, להחליף בגדים, לארגן תיק לעבודה ולהגיע למקום האירוע - וכל זה בשעת השיא בכבישים.

טוב שחשבתי מבעוד מועד על מצב חירום כגון זה והטמנתי מפתח רזרבי אצל חבר טוב שגר במרחק הליכה מביתי. השאלה הקשה היתה - אילו מבין המפתחות הבלתי מזוהים שאצלו הוא המפתח שלי?
כיוון שעברה כמעט שנה מאז שוכפלו מפתחות אלו - לא זכרתי איך הם נראים. למזלי היה לו רק מפתח אחד בצרור עם חור בצורת לב - נורא מתאים לאופי הקיטשי שלי - ולכן זה אמנם היה המפתח הנכון.

ממרומי הקומה השלישית אל החצר בה עמדתי מתחת לחלון נזרק אלי בדיוק ראוי לציון מפתחי היקר, ואיתו רצתי הביתה לארגן עצמי לעבודה.

הגעתי הביתה נוטפת זיעה, ארגנתי תיק מהר, שטיפה מהירה והחלפת בגדים ולעבודה.

הגעתי על הדקה!

עבדתי בטירוף, לא היה לי זמן לאכול - אבל שתיתי קוקטילי פירות קפואים וטעימים שהחיו את נפשי היגעה.

הגעתי הביתה עייפה אך מרוצה, התיישבתי כאן לפרוק את תלאות היום, ולחכות למאמי ממיאמי שיכנס למסנג'ר...

עוד שבועים הוא נוחת (: